עמדתי, בוהה אל המרחק. ראייתי כבר הייתה מטושטשת, מכיוון שלא הצלחתי להכריח את עצמי להיות נוכחת. כל הבְּרָאטְוָוה הגיעה להלוויה של אלכסיי. נקודת השבירה שלי הייתה הבכי החרישי של לֶקְ מאיפה שעמד כמה חיילים ממני. קינן היה לידי, אבל הוא היה בתפקיד. למרות זאת, גם דמעות זלגו על פניו. מארק והשאר היו כמה שורות קדימה, המשפחה הקרובה ביותר בחזית.
לאלכסיי לא נשאר אף אחד. הוריו כבר נפטרו ואפילו אחותו נפטרה בגיל צ
















