לאנס קורע את השמלה שלה בפראות, ואנדריאה לא יכולה שלא לדמיין שזה הגוף שלה שהוא קורע. היא יכולה לדמיין אותו מוציא את ליבה מחזה.
כאילו שהוא יכול לקרוא את מחשבותיה הוא אומר, "אנדריאה, הלוואי ויכולתי לבחון את ליבך כדי לראות ממה הוא באמת עשוי."
הוא בוהה בגופה החשוף ומרגיש את ליבו פועם בקצב לא סדיר בחזהו. לפתע המחשבה לפגוע בה, מכאיבה לו בחזה.
"למה את משקרת לי?" הוא לוחש.
"על מה אני משקרת לך?" היא משיבה.
















