פרק 7: לילה של תענוג עדיף מכל הזהב שבעולם בחדר האמבטיה המהביל, לאנס משפשף במרץ את גופו במטלית. אישה ארורה! הוא לא מאמין שהיא הקיאה עליו. האם לנשק אותו זה כל כך מגעיל? המחשבה גורמת לו לבעור מזעם. הוא מסדר את לחץ המים והמים מטפטפים על עורו הברונזה. הם זורמים על פני שרירי הבטן המוגדרים שלו, ומדגישים את השרירים הסקסיים של פלג גופו העליון. הוא יוצא מהמקלחת ומייבש את שיערו במגבת, ואז לובש חלוק כהה, וקושר אותו ברישול במותניים. המשרתות ניקו את חדר השינה בזמן שהוא היה במקלחת, ונראה שהן עשו עבודה טובה. האורות כבויים, אבל נר ריחני בוער ומנצנץ בתשוקה בפמוט על ארון העץ המגולף. האור העמום יוצר אווירה רומנטית. אישה עם גוף מושלם שוכבת על המיטה כשגבה מופנה אל לאנס. השמיכה הלבנה העבה מחליקה בפיתוי מכתפיה, וחושפת גב בהיר ויפה. שיערה נופל ברפיון על הכרית בצורה שלאנס מוצא מפתה ומקסים. תמונות וזיכרונות חולפים בראשו. הוא זוכר את הדרך שבה אנדריאה נגעה בו: איך אצבעותיה הזריזות נעו על פני גופו, לפעמים קלות ולפעמים כבדות וממושכות, איך היא שרטה את גבו כשהגיעה לאורגזמה. הוא זוכר איך היא נאנחה כאילו היא בוכה, הצליל של אישה מעבר לאקסטזה. הוא מרגיש את מפשעתו מתהדקת וקצב הלב שלו עולה. הוא יכול להרגיש את הדם פועם דרך גופו וחובט בראשו. הוא מרים את השמיכה ומחליק מתחתיה, ועוטף את זרועותיו סביב מותניה מאחור. לפתע הוא קופא. האישה עירומה לחלוטין. אז היא שיחקה אותה קשה להשגה קודם לכן, הוא חושב, מעמידה פנים של חוסר רצון לגעת בו ונחישות להתגרש ממנו. אבל היא לא השתנתה בכלל; היא עדיין משתוקקת למגע שלו. בכל מקרה, הוא מחליט, זה לא אפשרי שהאישיות של מישהו תשתנה פתאום ובאופן כל כך קיצוני כמו שנראה שהאישיות של אנדריאה השתנתה. הוא חייב להודות שהיא משתפרת והולכת בפיתוי שלו. הסקס אמש היה טוב מדי, מעורר ומספק אותו בצורה שהוא מעולם לא הרגיש קודם לכן. הוא נזכר בטומן את ראשו בצווארה של אנדריאה, שואף את הניחוח שלה בפראות ובחמדנות. הוא טומן בשקיקה את ראשו בצווארה, משתוקק לריח המוכר הזה. אבל משהו לא בסדר. היא לא מריחה כמו שהוא מצפה שהיא תריח. היא נאנחת בשקט, מה שמרמז שהיא לא יכולה לחכות שיאהבו אותה. בעדינות, היא מתהפכת ומסתכלת עליו בעיניים גדולות וערפיליות. הוא קורא תשוקה מינית בהבעתה, הזמנה פתוחה אליו. לאנס המום, ולרגע קצר כל גופו קופא. האישה היא לא אנדריאה - זו ליאוני. "מה לעזאזל את עושה פה?" הוא דורש. במהירות, הוא קופץ מהמיטה וקורא למשרתות. "לאנס, חכה!" ליאוני מושיטה את ידה הבהירה והחיננית לעברו, אך נוגעת רק באוויר. נבוכה, היא חוטפת כרית כדי לכסות את חזה. היא מכווצת את גופה סביב הכרית, מנסה לחמם את עצמה, אבל גבה וישבנה נשארים חשופים. "כן, אדוני המילטון?" משרתת נכנסת לחדר אך נעצרת בפתאומיות כשהיא רואה אישה עירומה על המיטה. רגליה של ליאוני כרוכות כעת סביב הכרית בצורה מגונה, והיא מתפתלת קדימה ואחורה. "איפה גברת המילטון?" לאנס מרים את גבותיו ומפנה את ראשו מהאישה במיטתו. נראה שהיא יצאה מכלל שליטה, מעונה על ידי סוג כלשהו של אפרודיזיאק. "היא יצאה," עונה המשרתת. "מה?" הוא דורש, "לאן?" היא חושבת שהיא יכולה פשוט להסתלק אחרי שהיא הקיאה עליו? הוא לא מאמין לחוצפה שלה. "היא לא אמרה," אומרת המשרתת בעצבנות, "היא ביקשה מאיתנו למסור נר מיוחד ואמרה..." המשרתת עוצרת בפתאומיות ותוהה אם היא צריכה להמשיך לדבר. "מה?" לאנס דורש. "היא אמרה שלילה של תענוג עדיף מכל הזהב שבעולם. היא מאחלת את הטוב ביותר לך ולגברת סאמר," המשרתת מנמיכה את ראשה במבוכה כשהיא מדברת, "הנר נועד להגביר את ההנאה המינית. היא אמרה שהיא תהיה כאן אם תשנה את דעתך לגבי הגירושין." להגביר את ההנאה המינית? לשנות את דעתו? לאנס מבין לפתע מה קורה. אנדריאה ארגנה שליאוני תבוא לחדר השינה שלו, והיא שלחה את הנר האפרודיזיאק המיוחד כדי להבטיח שיהיה לו סקס עם האישה האחרת. הכל היה חלק מהתוכנית שלה לגרום לו להתגרש. לאנס נושם בכבדות. הוא בועט במנורה על שידת הלילה. אהיל המתכת פוגע בקרקע בחוזקה והנורה מהבהבת ואז כבה. המשרתת מסיטה את מבטה מלאנס במהירות. היא מבולבלת ונבוכה. כולם אמרו שלאנס רצה בסתר את ליאוני; עכשיו, הודות לתככים של גברת המילטון, היא שוכבת עירומה על מיטתו. זה לא הגיוני שהוא יתפרץ בזעם כזה. המצב בקושי מביש - זה נורמלי שאדם חזק כמו לאנס יהיו לו כמה פילגשים. מבטו של לאנס חודר וקודר. הוא מביט בנר מעבר לחדר. הלהבה הכחולה הכהה שלו עדיין מנצנצת. הוא ניגש, מרים אותו ומקרב אותו לאפו. הוא שואף במהירות. "תבקשו מד"ר וולטר לבוא לכאן," הוא מצווה. המשרתת הראשונה קוראת לד"ר וולטר ואחרת נכנסת כדי לעזור לליאוני להתלבש. ד"ר דייוויד וולטר מגיע במהירות. הוא בודק את ליאוני תחילה. למרות שהיא לבושה, היא עדיין אדומה בפנים והיא מתלוננת שחם לה מנשוא. אחרי זה, הוא לוקח את הנר ומריח אותו. "זה מריח כאילו הוא מכיל אפרודיזיאק חזק מאוד," הוא אומר, כשהוא זועף. לאנס מהדק את צנצנת הזכוכית המכילה את הנר כאילו הוא נחוש לשבור אותה בידיו החשופות. "אה..." דייוויד נבוך. הוא יודע שסוג זה של אפרודיזיאק מעורר דחפים חזקים להפליא בכל מי שנחשף אליו יותר מדי זמן. התסמינים של ליאוני בהחלט תואמים את השיטה של הסם, אבל הוא לא בטוח אילו סוגי טיפולים לאנס עשוי לקבל עבורה. נראה שלאנס קורא את מחשבותיו ומזעיף פנים, "יש לזה נוגדן?" דייוויד מהנהן, "כן. אני יכול לתת לה קצת תרופה." "פשוט תוציא אותה מכאן," מצווה לאנס, "טפל בה כפי שאתה רואה לנכון." דייוויד עומד לפתוח את תיק התרופות שלו, אבל הוא קופא למשמע דבריו של לאנס. איך הוא אמור לפרש את האמירה הזאת? קל להוציא אותה מהחדר, אבל הטיפול יכול להיות מסובך. השיטה הבטוחה ביותר היא, כמובן, לתת לה את מה שהיא רוצה. תרופה היא רק הבחירה השנייה. אם האפרודיזיאק חזק מספיק והתרופה לא מצליחה לתפקד, התוצאות עלולות להיות נוראות. אבל לאנס בבירור לא רוצה לדעת על כך. למעשה, הוא לא רוצה שום קשר לבעיה. דייוויד נאנח. הוריו עבדו באחוזה כמשרתים במשך כל חייהם. גברת המילטון מתייחסת אליו כמו לאחד מנכדיה שלה, והוא גדל ושיחק עם לאנס כמו אח, אבל הוא לא מעז לחצות את הגבול ולגעת באישה של לאנס. "אתה צריך את החדר הזה?" הוא שואל את לאנס. "כן," נובח לאנס. "איזה בלאגן ארור!" דייוויד חושב. הוא חורק שיניים ומרגיש את השערות על קרקפתו סומרות. הוא מוסר את תיק התרופות שלו לאחת המשרתות, ומרים את ליאוני. הזרועות של דייוויד מרגישות נפלא לליאוני. היא מדמיינת שמצאה עץ סחף צף לאחר שנאבקה זמן רב בים. היא כורכת את זרועותיה בחוזקה סביב דייוויד וטומנת את ראשה בצווארו כדי לנשק אותו בפראות. דייוויד משחרר את אחיזתו, נבוך. ליאוני מרגישה תחושת נפילה וכורכת את זרועותיה בחוזקה רבה יותר סביב כתפיו. דייוויד רוצה יותר מכל לתת לה את התרופה ולסיים איתה. היא מקשה עליו מאוד להחזיק אותה. הוא מגיע לחצי הדרך אל מחוץ לדלת כשהוא נזכר לפתע במשהו ופונה אל לאנס, "אגב, גברת המילטון ביקשה ממני משהו לפני חצי שעה. אבל לא נתתי לה את זה." לאנס משחק עם הנר ומכבה את הלהבה באצבעותיו, "מה?" "את הגלולה של היום שאחרי." דייוויד מביט בלאנס במבט ארוך ורציני, המעביר משמעות שמעבר למילים. פניו של לאנס מתרוקנים פתאום מצבע. הוא רותח מזעם. "מעולם לא ראיתי את לאנס המילטון חסר הרחמים כל כך נסער בגלל אישה," דייוויד חושב. לאנס מחזיר את הנר לארון, וחובט בזכוכית בחוזקה בעץ. הוא מפוצץ את פרקי אצבעותיו וקומץ את ידיו לאגרופים. ואז הוא מסמן לדייוויד לקחת את ליאוני וללכת. הוא מצווה על רוברט טינדר לאסור על כל בית מרקחת באזור למכור גלולות של היום שאחרי במשך 48 השעות הקרובות. עם הכוח של משפחתו הן בפוליטיקה והן בתעשיית התרופות, לא יהיה קשה לאסור את הגלולות. רוברט לוקח את הפקודות וממהר משם. תוך פחות מעשר דקות הוא חוזר עם חדשות. "אדוני, גברת המילטון נראתה במספר בתי מרקחת שמנסים לקנות את הגלולות. אף אחד מהם לא הסכים למכור לה אז היא הלכה לבית החולים סנט פיטרס." "כמה עקשנית מצדה," ממלמל לאנס. הווריד ברקתו של לאנס בולט, והוא פוסע בחדר כשידיו שלובות מאחורי גבו, כאילו הוא מרסן את עצמו מאלימות. הזעם הטהור הנובע ממנו שולח צמרמורות בעמוד השדרה של רוברט. הוא בוהה בנר שעל הארון. "תעקוב אחריה," הוא מצווה, "ותגיד לד"ר פיטרס שהבית חולים שלו ימצא את עצמו במצב כלכלי מצער אם אנדריאה תיצור קשר עם גלולות כלשהן." "לפני שאתה הולך, אני רוצה את התיק שלה," הוא מוסיף. בשלוש השנים האחרונות הוא מעולם לא התעניין כל כך בשום היבט של חייה של אנדריאה.