אורות דקורטיביים ומאורות האירו את אחוזת משפחת וילסון המפוארת. הערב היה משתה יום ההולדת ה-70 של ליידי וילסון, ראש משפחת וילסון. נכדיה ובעליהם התאספו סביבה כדי להעניק לה את מתנותיהם המפוארות. "סבתא, שמעתי שאת אוהבת את התה הסיני. חיפשתי בכל מקום את תה הפו-אר בן מאה השנים הזה בשווי חצי מיליון דולר כדי להעניק לך אותו." "סבתא, את בודהיסטית מסורה. פסל הבודהה הזה מגולף מירקן הטיין אותנטי, הוא שווה שבע מאות אלף דולר..." ליידי וילסון הסתכלה על המתנות הארוזות יפה מולה וצחקה מכל הלב. האווירה כולה הייתה הרמונית ושמחה. לפתע, צ'רלי וייד, חתנה הבכור של ליידי וילסון, דיבר: "סבתא, תוכלי להלוות לי מיליון דולר, בבקשה? גברת לואיס מבית הרווחה אובחנה כחולה באורמיה ואני צריך את הכסף לטיפול בה..." כל משפחת וילסון פערו פה בהלם מוחלט. כולם בהו בצ'רלי בתדהמה ובהפתעה. החתן החי הזה היה אכזרי ונועז מדי! לא רק שהוא לא הכין מתנה לליידי וילסון ביום הולדתה, אלא הייתה לו החוצפה לבקש ממנה מיליון דולר! לפני שלוש שנים, לורד וילסון, שעדיין היה בחיים ובריא, חזר הביתה עם צ'רלי יום אחד והתעקש לחתן אותו עם נכדתם, קלייר וילסון. אז, צ'רלי היה עני ואומלל כמו קבצן. לורד וילסון נפטר לאחר שהתחתנו. מאז, כולם במשפחת וילסון ניסו לגרש אותו מהמשפחה. עם זאת, צ'רלי תמיד היה אדיש ולא אכפת לו כמו פסל למרות העלבונות והלעג, והוא בילה את ימיו במשפחת וילסון בשקט כחתן חי. הוא היה חסר אונים עד כדי כך שנאלץ ללוות כסף מליידי וילסון היום. גברת לואיס, שקיבלה אותו והצילה את חייו, חולה באורמיה. היא זקוקה לפחות למיליון דולר לדיאליזה ולהשתלת כליה. לא היו לו רעיונות אחרים מלבד לבקש את עזרתה של ליידי וילסון. הוא הרגיש מכיוון שהיום יום הולדתה, היא עשויה להיות שמחה לרחם ולספק את עזרתה. עם זאת, ליידי וילסון עדיין צחקה בשמחה כאשר לפתע שפתיה התעקמו כלפי מטה ועיניו התקמטו בזעם. היא הטיחה את כוס התה שבידה על הרצפה ונהמה, "ממזר! באת לכאן כדי לחגוג את יום הולדתי או ללוות כסף?" קלייר מיהרה קדימה ואמרה, "סבתא, צ'רלי לא חושב ישר, בבקשה תסלחי לו." ואז משכה את בעלה הצידה בטירוף. ברגע זה, וונדי, בת דודתה של קלייר, צחקה בבוז. "קלייר, תראי את חתיכת הזבל שאיתה התחתנת! ג'רלד הוא רק הארוס שלי ואפילו לא התחתנו עדיין, אבל הוא העניק לסבתא את הבודהה מירקן. תראי את בעלך חסר התועלת. לא רק שהוא הגיע בידיים ריקות, אלא גם יש לו את החוצפה לבקש מסבתא כסף!" "את צודקת! צ'רלי, שנינו החתנים של משפחת וילסון, אבל אתה בושה!" האיש שדיבר היה ג'רלד ווייט, הארוס של וונדי, שהיה גם בנו של המשפחה העשירה בעיר. למרות שג'רלד עמד להתחתן עם וונדי, בעיניו, קלייר הייתה הרבה יותר יפה ואלגנטית מארוסתו. קלייר וילסון הייתה אלת היופי המפורסמת באורוס היל, אבל ג'רלד היה מתוסכל ומגורה מאוד כשיופי כזה התחתן עם לוזר. "עדיף שהלוזר חסר התועלת הזה ייצא ממשפחת וילסון עכשיו!" "כן! הוא בושה כזו למשפחה שלנו!" "אולי הכוונה שלו היא לא ללוות כסף אלא לקלקל את האווירה השמחה של יום ההולדת של סבתא במקום זאת!" צ'רלי קמץ את אגרופיו בחוזקה כשכל משפחת וילסון השפילה ולגלגה עליו. אלמלא הדחיפות, הוא היה עוזב את המקום המעצבן הזה. עם זאת, מילותיו של אביו הדהדו בראשו. הוא לימד אותו להיות אסיר תודה על העזרה שקיבל ולהחזיר טובה פי עשרה. לכן, הוא הדחיק את הזעם וההשפלה שנבנו לאט בתוכו ואמר לליידי וילסון, "סבתא, מי שמציל חיים מציל את העולם כולו. בבקשה, אני מתחנן לרחמים שלך." מישהו בחדר נחר בקול רם. "מר וייד, תפסיק להאכיל את סבתא במרק עוף בכוח. אם אתה רוצה להציל מישהו, אתה יכול למצוא דרך בעצמך. מי אתה חושב שאתה שתבקש כסף מסבתא?" זה היה אחיה של וונדי, הרולד וילסון. לאח ולאחות המרושעים תמיד היו דעות קדומות נגד קלייר, שהייתה עדיפה עליהם בכל היבט. לכן, הם תמיד תקפו את צ'רלי בכל הזדמנות שיכלו לתפוס. קלייר, שלבשה הבעה מעט מביכה על פניה, התחילה, "סבתא, אביו של צ'רלי נפטר כשהיה בן שמונה. גברת לואיס מבית הרווחה היא שגידלה אותו. הוא אסיר תודה מאוד על טוב לבה ולכן הוא רוצה להחזיר לה טובה כל כך. האם תוכלי בבקשה לעזור לו..." ליידי וילסון נהמה בפנים זועמות, "את רוצה שאני אעזור לו? בסדר, תתגרשי ממנו עכשיו ותתחתני עם מר ג'ונס! אם תעשי כפי שאני אומרת, אתן לו מיליון דולר מיד!" מר ג'ונס שאליו התייחסה ליידי וילסון היה וונדל ג'ונס, גבר שתמיד רדף אחרי קלייר למרות מצבה הנשוי. משפחת ג'ונס הייתה אחת המשפחות הבולטות במעגל החברתי העליון באורוס היל, שהייתה חזקה בהרבה ממשפחת וילסון. ליידי וילסון תמיד רצתה להתחבב עליהם. ברגע זה, רץ המשרת פנימה ואמר, "מר ג'ונס שלח מתנת יום הולדת לליידי וילסון! זה קמע בודהה מגולף מאבן הירקן בשווי שלושה מיליון דולר!" ליידי וילסון פרצה בחיוך רחב ופלטה במהירות, "תביא לי את זה! תן לי לראות!" המשרת הציג מיד את קמע הבודהה הירוק אזמרגד, ששלח גלים של קריאות התפעלות ברחבי האולם. קמע האזמרגד היה צלול כבדולח עם צבעיו התוססים והחדים, ללא כל זכר לזיהומים. הוא היה באיכות הירקן הטובה ביותר. ג'רלד, שהעניק את פסל הבודהה, התקדר בכעס מיד. הוא לא ציפה שוונדל ג'ונס, שאין לו שום קשר למשפחת וילסון, יהיה כל כך נדיב ובזבזני! ליידי וילסון ליטפה את הקמע בשמחה ואמרה, "אה, מר ג'ונס כל כך הגיוני! זה יהיה חלום מתוק שיתגשם אם הוא היה החתן שלי!" ואז, היא הרימה את מבטה אל קלייר ושאלה, "אז, איך זה? את רוצה לשקול את התנאים שלי?" קלייר הנידה בראשה בנחישות. "לא, סבתא. אני לעולם לא אתגרש מצ'רלי." ענן סערה אפל ריחף מיד מתחת לעיניה של ליידי וילסון. היא צעקה בכעס, "יצור כפוי טובה שכמותך! מה טוב הלוזר הזה? למה את רוצה לבזבז עליו את הזמן שלך? תעיפי את הלוזר הזה מהבית שלי! אסור לו להיות במשתה יום ההולדת שלי! אני לא רוצה לראות את הפנים שלו!" צ'רלי נאנח באכזבה וחרטה. הוא לא רצה להישאר עם משפחת וילסון יותר, אז הוא אמר לקלייר, "קלייר, אני הולך לבית החולים לבקר את גברת לואיס." קלייר אמרה במהירות, "אני אלך איתך." ליידי וילסון צעקה שוב, "אם תלכי עכשיו, את כבר לא הנכדה שלי! את יכולה לקחת את אמא שלך, את אבא שלך ואת הלוזר הזה ולצאת ממשפחת וילסון!" קלייר בהתה בסבתה שלה, בהלם. היא לא ציפתה לשמוע ממנה הערה כה קשה. צ'רלי התערב, "תישארי כאן, אל תדאגי לי." לפני שקלייר הספיקה להתאושש מהטראנס, הוא הסתובב והלך. הרולד צחק מאחוריו. "היי, צ'רלי היקר שלי, אם תלך עם בטן ריקה, האם תלך לרחוב ותתחנן לאוכל? אם תעשה זאת, תכתים את שם המשפחה שלנו! הנה, יש לי דולר, לך תקנה לחמנייה או משהו לאכול!" הרולד הוציא דולר אחד מכיסו והשליך אותו לרגליו של צ'רלי. צחוקם הרועם של כל המשפחה הדהד ברחבי הבית. צ'רלי חרק שיניים בעצבנות ועזב את הבית מבלי להביט לאחור. *** כשצ'רלי הגיע לבית החולים, הוא ניגש מיד למחלקת הקופה כדי לנסות לנהל משא ומתן על הארכת תשלום ליומיים נוספים. עם זאת, כשפנה לאחיות, הוא קיבל מידע שגברת לואיס הועברה בן לילה לבית החולים פיירוויו, בית החולים המוביל של איסטקליף, לטיפול. צ'רלי פער פה בהלם ושאל במהירות, "כמה זה עולה? אני אמצא דרך ליישב את זה!" האחות אמרה, "החשבון הוא שלושה מיליון דולר בסך הכל. מיליון דולר כבר שולמו, את שני המיליון הנותרים צריך ליישב תוך שבוע." "מי כיסה את מיליון הדולר?" האחות הנידה בראשו. "אין לי מושג." צ'רלי קמט את מצחו בבלבול. בדיוק כשעמד להסתובב כדי להבין זאת, עמד מאחוריו גבר כבן חמישים בחליפה שחורה עם שיער אפור. הם החליפו מבטים, והאיש השתחווה לפניו ואמר, "אדוני הצעיר! סוף סוף מצאנו אותך! סליחה על כל הצרות והסבל שסבלת כל השנים האלה!" צ'רלי קמט את מצחו ושאל בקרירות כאילו היה אדם אחר לגמרי. "אתה סטיבן תומפסון?" האיש פער פה בהפתעה. "אדוני הצעיר, אתה עדיין זוכר אותי!" צ'רלי נבהל מעט ורמז, "כמובן שאני זוכר! אני זוכר כל אחד ואחד מכם! גרשתם בכוח את אמא ואבא שלי מאיסטקליף יחד איתי וברחנו מהעיר. ההורים שלי מתו בדרך והפכתי ליתום. מה אתה רוצה ממני עכשיו?" סטיבן עיווה את פניו בעצב ואמר, "אדוני הצעיר, לורד וייד היה עצוב מאוד כשנודע לו על מות אביך. הוא מעולם לא הפסיק לחפש אותך. בוא, נלך הביתה לפגוש אותו!" צ'רלי אמר בקרירות, "פשוט תלך, אני לא רוצה לראות אותו." סטיבן אמר, "אדוני הצעיר, אתה עדיין כועס על סבך?" "כמובן!" אמר צ'רלי בקול רם. "אני לעולם לא אסלח לו בכל חיי!" סטיבן נאנח בעצב. "לפני שהגעתי לכאן, האדון אמר שלא תסלח לו." "טוב! למרבה המזל עדיין יש לו קצת תחושה!" סטיבן המשיך, "לורד וייד יודע שהיו לך חיים קשים כל כך הרבה שנים והוא מבקש ממני לפצות אותך. אם אתה לא רוצה ללכת הביתה, הוא יקנה את החברה הגדולה ביותר באורוס היל וייתן לך אותה. חוץ מזה, הנה, קח את הכרטיס הזה, מספר הפין הוא יום ההולדת שלך." סטיבן מסר את הכרטיס השחור היוקרתי מסיטיבנק. "אדוני הצעיר, יש רק חמישה כרטיסים כאלה בארץ." צ'רלי הניד בראשו בחומרה. "לא, אני לא רוצה את זה, קח את זה." "אדוני הצעיר, גברת לואיס עדיין חייבת שני מיליון דולר עבור חשבונות הרפואה שלה. אם היא לא תשלם, היא עלולה להיות בסכנה..." "אתה מאיים עליי? האם זה חלק מהתוכנית הזדונית שלך?" סטיבן נופף בידיו בטירוף. "אה לא! לא היינו מעזים לעשות דבר כזה! תשמור את הכרטיס, אז יהיה לך מספיק כסף לשלם את החשבון." צ'רלי שאל, "כמה יש בכרטיס הזה?" "לורד וייד אמר שהוא הפקיד קצת דמי כיס בשבילך בכרטיס הזה. זה לא הרבה, רק עשרה מיליארד דולר!"