אחרי שצ'רלי רץ החוצה מהדלת, הוא הבין שקלייר לא הלכה רחוק. היא רכנה בפינת עמוד, בוכה בצער. הוא ניגש לאט, הוריד את המעיל שלו, כיסה את קלייר ואמר: "יקירתי, אל תהיי עצובה. מנכ"ל קבוצת וילסון הוא רק תפקיד בינוני, את יכולה לעשות טוב יותר מזה..." "לא, אתה לא מבין. אם אהיה המנכ"לית, ההורים שלי יוכלו לעמוד זקוף במשפחה שוב. איך סבתא יכולה לחזור בה מהמילה שלה..." קלייר יללה בעצב. צ'רלי המשיך, "מי יודע? אולי