דומיניק ברגע שוונסה פותחת לי את הדלת, אני מיד מרים גבה כשאני רואה שהיא עומדת על שתי הרגליים. "את הולכת?" עיניי מתעכבות על רגלה הפצועה. "עזוב אותי. מה היה לך להגיד על פנלופה? מה קרה לה?" לא רק שקולה מלא ייאוש, אלא גם עיניה. ברור שהיא דואגת. "רק באתי להגיד שהיא התעוררה עכשיו." היא מניחה יד אחת על חזה, ואת השנייה על מותנה כשהיא מרפה מידית הדלת. "הבהלת אותי לרגע." היא נאנחת בהקלה. "למען האמת, חשבתי ש.