ונסה לפטריק לוקח רגע להגיב, וכשהוא סוף סוף מגיב, הוא מושיט את ידו לפחית הסודה הריקה שבצד השולחן שלו. "לאשתי לשעבר קוראים אנג'לה." "זה דווקא שם ממש יפה," אני אומרת לו. "כן," הוא עונה, מועך את פחית הסודה בעודו בוהה בשולחן ופניו מתעוותות מכעס. "היי, אתה בסדר?" אני רוכנת קדימה, וקולי מלא דאגה. "אני בסדר." אני מנידה בראשי, לא משוכנעת. "זה לא ממש נראה ככה." "למה את אומרת את זה?" הוא נושא אליי את עיניו,