דומיניק ״אז זה הזמן לדבר, כי אנחנו כמעט שם.״ הטון שלי עדיין ספוג ברוגז. ״זה בקשר לדוב.״ המבט והטון שלי מתרככים מיד כשאני מביט בה. ״המשיכי.״ בעודה מסבירה לי כל פרט ופרט על מה שקרה לאמה ועל נוכחותו של אותו סוג של דוב, הלב שלי באמת נשבר קצת. אני יכול להבחין שלא קל לה לדבר על זה, כי קולה מתחיל לרעוד קלות. אני אפילו רוצה להושיט יד לידה, אבל עוצר את עצמי. אני חושב שזה יהיה מוגזם מצידי. אני אפילו חושב אח