רצתי במהירות דרך דלתות בית החולים, ליבי פועם בחוזקה ומוחי מלא דאגה לגבר שהתחלתי לפתח כלפיו סוג של חיבה. עיניי נעצרו על אחד מרופאי הלהקה, וחייכתי בנימוס, בתקווה שיוכלו לעזור לי. "היי, הארלי כאן?" שאלתי. "הלוחם שהובא?" הוא שאל אותי, ואני הנהנתי, מפחדת שהוא עומד לבשר לי את הגרוע מכל. "קומה שנייה, אבל אני חושב שהוא עדיין בחדר הניתוח, אבל ההורים שלו שם." "הוא בסדר?" שאלתי. "אני מצטער, אני לא יכול לחלוק