ירדתי במדרגות בטשטוש, אחרי מעט מאוד שעות שינה, שוב. הפעם, כמעט ולא היו לי חזיונות של איזלה שאני זוכר. החלומות שלי נכבשו על ידי חזיונות של ביילי. ולא בצורה נעימה במיוחד. חזיונות של עינויים שהיא עוברת. על ידי גבר שלא יכולתי לראות. גבר שלא יכולתי לזהות. אבל הקול שלו היה זה שבטלפון... התעוררתי מספר פעמים כשאני ספוג זיעה, נאבק להירגע כי הייתי נואש ללכת ולבדוק אם היא בסדר. אבל, ידעתי שאני לא יכול. ידעתי