אחרי מה שאפשר רק להגדיר כמעט מעט מאוד שינה שוב, התעוררתי. למרות שמחסור השינה שלי לא נבע אך ורק ממחשבותיי החוזרות על איזלה. לחיות מחדש את הכאב של לאבד אותה. אתמול בלילה מחשבותיי היו מלאות בדאגות לגבי ביילי גם כן. משהו שהפתיע אותי, אני חייב לומר... אבל, היא נראתה פגועה כשצעדה ממני בספרייה. עדיין לא קיבלתי את התשובה שלי למה היא הייתה שם כל כך מאוחר. מלבד העובדה שהיא לא הצליחה להירדם. לעזאזל, אני מכיר