ביליתי את שארית היום לבדי בחדרי. התקרית עם הבטא גרמה לי להרגיש צורך להתכרבל במיטה. רציתי להיות לבד. התמודדתי עם המחשבה על כך שהארלי ימצא את בן/בת הזוג הגורלי/ת שלו/שלה. אני יודעת שזה היה מטורף. באמת הרגשתי כאילו ספגתי אובדן גדול... אבל הוא מעולם לא היה שלי לאבד. אולי פשוט הרשיתי לעצמי להתקרב קצת יותר מדי... ושום דבר באמת לא קרה בינינו... אבל ידעתי שהרגשות היו שם. הם התפתחו. ההבטחה לקשר גורלי הייתה