יצאתי לחדר האוכל לארוחת הערב שלי, מצפה לחזור לחדרי ולהירגע בערב. לכן, הופתעתי יותר מכמה לראות את מארק, הלוחם שהציל אותי מלהיעלם בתור, כשהוא הגיע. הוא נופף כשהוא נכנס לאולם עם עוד כמה לוחמים, וניגש לראות אותי, עם חיוך גדול על פניו. "נו, שלום, שלום." הוא קרץ. "לא הלכת לאיבוד בדרך לכאן?" הוא התגרה, וגרם לכמה מבטים סקרניים מהגברים שהיו איתו. נענעתי בראשי ונתתי לו מבט מזלזל. "אווו, מצחיק. השארת את חוש