אני יושבת בגינה עם קפה הבוקר שלי, הלפטופ פתוח ואני גוללת נואשות בין מודעות הדרושים, כשאני שומעת נהמה עמוקה משמאלי, שגורמת לי לסובב את הראש בחדות. מיילס הניח את ראשו על גדר הגינה מהבית הסמוך, משקיף על הגינה האחורית שלנו, היכן שישבתי. הוא צפה בי במבט חודר, והבעת פניו הייתה של גועל טהור... לא היה לי מושג כמה זמן הוא עמד שם, או מה הרגיז אותו עד כדי כך שהוא נוהם, אבל הוא הקפיץ אותי. "לעזאזל, מיילס," נזפתי בו, ושלחתי לעברו מבט זועף. עשיתי מאמצים בשבוע האחרון מאז שהגעתי ונשארתי מחוץ לדרכו. הצלחתי להבטיח שאני נמנעת מכל אירועי הלהקה, ודאגתי לחמוק מכל המקומות שסביר שהוא יהיה בהם. כן, זה אומר שביליתי הרבה זמן בחדר השינה שלי בבית, אבל העדפתי את זה מאשר להתמודד איתו. היום, השמש הייתה מרהיבה, וחשבתי שיהיה נחמד לאכול את ארוחת הבוקר שלי בחוץ בזמן שאני מחפשת עבודות באינטרנט. ישבתי על ריהוט הפטיו שיש לנו בגינה האחורית, תחת חמימות שמש הבוקר, הקפה שלי היה מהנה, עד שהמטומטם הזה הפר את שלוותי. נענעתי בראשי לעברו, ותהיתי מדוע הוא התגנב אלי. היו לו כל כך הרבה מקומות אחרים להיות בהם... "את חושבת שאת יכולה לקלל אותי?" מיילס נהם. "את הזוחל שעשה בדיוק את זה. התגנב אלי משום מקום בלי סיבה מוצדקת." גלגלתי לעברו עיניים בגועל, רק כדי לראות שנראה שזה מרגיז אותו עוד יותר. אם כי, אני חושבת שכל דבר שאעשה ירגיז את מיילס. נראה שהוא רוחש כלפי טינה רצינית כרגע, אבל האם אני באמת צריכה לצפות למשהו פחות מזה? "אני אבוא לשם ואטפל בך, ביילי," הוא שרק. "לטפל בי?" תהיתי לגבי בחירת המילים שלו. "לטפל בי איך? ביקשת ממני להתרחק ממך. זה מה שאני עושה." "מה את עושה?" הוא בחר להתעלם מדברי, ומביט במסך הלפטופ שלי במקום, אז אני סוגרת את המסך באיטיות, כדי שהוא לא יוכל לראות. אני לא רוצה שהוא יידע שאני מגישה מועמדות לעבודה מחוץ לאזור. לא אתפלא אם הוא ימנע מזה לקרות. נראה שהוא מתנהג בצורה מגעילה בכוונה לאחרונה, אז אני באמת לא יודעת לאיזה שפל הוא יגיע, כדי להיות מגעיל כלפי... "זה לא עניינך." "אני האלפא שלך. אז, כל מה שקורה בלהקה שלי הוא העסק שלי," הוא אומר לי בחיוך זדוני. נענעתי בראשי בחיוך נגדי, "הממ, לא בדיוק מיילס, אתה לא. אבא שלך עדיין אלפא, אז אל תקדים את המאוחר." מבט כועס הבליח על פניו שוב. תווי הפנים הנאים שלו התעוותו בזעם. הוא לא אהב שאנשים לא מסכימים איתו. אבל לא התכוונתי לתת לו להכתיב לי... "רק בגלל שהיית בת הזוג שלי פעם לא נותן לך את הזכות לדבר אלי איך שבא לך, את יודעת," מיילס נוהם. "היא בת הזוג שלך?" קול שואל, וגורם לשנינו להסב את ראשנו, רק כדי לראות את פניו הלא צפויות של אחיו הצעיר של מיילס, אליס. אני מסתכלת על מיילס בייאוש עכשיו, ליבי דופק בחוזקה בחזי וכפות ידי מזיעות. תוהה מה לעזאזל הוא מתכנן לעשות עכשיו כשהסוד ששמרנו בינינו כל כך הרבה זמן יצא לאור עכשיו... איך אף אחד מאיתנו לא שמע אותו מגיע? "לא, היא לא. היא דחתה אותי," מיילס אמר בקרירות, והסתכל עלי כאילו הוא מעז אותי לחלוק עליו. חכי... הוא גרם לזה להיראות כאילו אני דחיתי אותו? הסתכלתי על מיילס בהלם, אבל המבט בעיניו היה כאילו הוא מעז אותי להתווכח. "דחית את האלפא שלך? איזו מין טיפשה את?" אליס שאל כשעיניו סקרו אותי מלמעלה למטה כמו חתיכת לכלוך. לצערי, מבט שאני יותר ממורגלת אליו. "אמא ואבא יודעים?" מיילס מנענע בראשו. "לא. אני גם לא רוצה שהם יידעו. זה ידאיג אותם יותר מדי, אלס, בבקשה אל תגיד כלום. ביילי ואני אף פעם לא היינו התאמה טובה, אז אולי היא עשתה את הבחירה הנכונה. בבקשה בשבילי?" מיילס מתחנן לאחיו, וחלק ממני תוהה אם הוא מודאג ממה שהמשפחה שלו תעשה אם הם ילמדו על החלטתו להתנגד לאלת הירח. בתור אלפא, זה כמעט ולא נשמע. להאשים אותי היה פחדני. אבל, אם זה מה שהוא רוצה לעשות, אז תן לו. 'אפילו אל תחשבי לומר משהו שונה.' קולו של מיילס מהדהד במוחי דרך הקישור. 'או שתלמדי להתחרט על זה. התואר שאת כל כך אוהבת יכול להיהרס בקלות.' קלטתי את המילים שמיילס אמר, והדבר העצוב הוא, שאני לא מטילה ספק בהן. לא אתפלא אם הוא ימצא דרך להסיר את התואר שלי. להשאיר אותי תקועה בלהקה שלנו. הוא יהיה אלפא מספיק בקרוב, והוא יהיה זה שיוכל להכתיב מה אני עושה... לא הייתה לי ברירה אלא לעשות כפי שהוא ביקש. אבל הרגשתי כעס זורם בעורקי... הרמתי את הלפטופ וקמתי ממקומי. "אני אדבר אליך איך שאני רוצה מיילס. כשאתה חושב שאתה יכול להתייחס אלי איך שאתה רוצה." ובזה התרחקתי משני האחים, שניהם הסתכלו עלי, והלכו בהלם. אני יודעת שאני אתחרט על מה שאמרתי, אבל באמת כבר לא היה לי אכפת...