צעדנו דרך היער במה שיכולתי לתאר רק כשתיקה נוחה, דבר שהיה לא צפוי. ביילי הסתכלה סביב בשמחה, נהנתה מהנוף, בעוד אני נלחמתי קשה לא לשאול שאלות וגם נלחמתי בציון, שלחץ חזק לפרוץ החוצה ולהשתנות. הוא היה נואש לצאת ולצאת לריצה. אבל ידעתי שאנחנו כאן בשביל ביילי כרגע, ולא חשבתי שהזאב שלי באחת מהשתוללויות שלו זה מה שהיא צריכה לראות... "תודה שלא שאלת יותר מדי," אמרה ביילי פתאום כשניגשנו לקו העצים, וחזרנו לכיוו