"עכשיו את מבינה. את מבינה." "כן." הפה שלי פתוח על הלחי שלו. אני המומה, בקושי מודעת איפה אנחנו. לסביבה שלנו. איזה יום היום. "כן, אני מבינה." רעד עובר דרכו. "את הולכת לספר לי כל דבר עלייך. בסדר? הכל. כל מה שאת אוהבת ושונאת. כל מה שמפחיד אותך או משמח אותך. אני רוצה לדעת עליהם." הוא מושך אותי לקצה השולחן. "אבל עכשיו, אני צריך לגרום לך לגמור. לא מצליח להתרכז. לא עד שתשבי בשלולית על השולחן הזה." "ש-שלול