הייתי נותנת לו להציל אותי... המהירות של הכל הפחידה אותי. הרגשות שלי הפחידו אותי. לא, פליסיטי, אמרתי לעצמי. אף אחד לא בא להציל אותך. אלה החיים שלך עכשיו. אז עמדתי שם, מכווצת בפינת חדר ההלבשה שהריח גופות, זיעה ובשמים זולים, בזמן שבנות זרמו פנימה והחוצה מהמועדון, עד שלבסוף דנטה חזר בשבילי, מזיע כאילו הוא בדיוק... עשה משהו. הוא צקצק באצבעותיו וסימן לי. "את. בואי נלך." צעדתי אחריו כמו גור צייתן במורד ה