אני יושבת מכווצת בחיבוק המפרץ, הרוח נושאת טיפות מי מלח וצורבת את לחיי. אור הירח מונע מהחוף להיות חשוך לגמרי, אבל זה לא מנע ממני למעוד וליפול פעמיים ביער בדרכי בשביל למטה. יש לי דם על הברכיים ועל עקבי הידיים, אבל לא אכפת לי. אני קהה. אני רועדת. אני לא יכולה לזוז. לקח לי את כל הכוח להגיע לכאן ועכשיו אני פסל על החול. מצבה להיותי תמימה. אנחה פורצת משפתי ואני מצמידה את ברכיי לחזה, מתנדנדת, דמעות זולגות