אני בקושי מצליחה לנשום מרוב התרגשות. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה פנים, שמעתי כל כך הרבה קולות, במקום אחד. דיקנית המכללה בדיוק סיימה את נאומה בחזית החדר. חבילות בידי. מי ידע שאפשר להתרגש כל כך מחבילות? הן מכילות מידע חיוני שאזדקק לו ליום הלימודים הראשון שלי. מפת קמפוס, נהלי חדר אוכל, שאלות נפוצות לסטודנטים שנה א'. הלב שלי מאיץ לקצב מסחרר לקראת הקריאה של הכל. אבל הוא מאט בחזרה לדפיקה עמומה כשאני חושבת