הוא הודה בהכל. הודה שהוא שם לב אלי. שם לב לגוף שלי. הוא נותן לשפתיים שלנו לגעת. ליטף את הירכיים שלי. דברים יכלו להתקדם יותר אם הוא רק היה מפסיק לרסן את עצמו. אני כמעט רועדת מאושר מההתפתחות הזו. אם הייתי יודעת שהוא יהיה כל כך מגיב מוקדם יותר, יכולתי לדחוף אותו קודם. אם הייתי כל כך אמיצה מההתחלה, יכולתי לשבור אותו הרבה קודם. האיש שבערתי בשבילו, אהבה כל כך עזה, מתעורר. הוא נמשך. אבל גם, הוא הציב חומה מדהימה של חמישים רגל בינינו. אני יותר משמחה לטפס עליה הפעם. להראות לו שאני יותר מהילדה הקטנה והחרמנית שהוא חושב שאני. להראות לו כמה אני אוהבת אותו. כמה אני מוכנה להיות מסורה. זה אם הוא לא יזרוק אותי מהמטבח לפני שאני מקבלת הזדמנות לעשות משהו. עם יותר ביטחון ממה שהיה לי לפני שנכנסתי לחדר, אני מחליקה מהדלפק לאט מאוד, נותנת לחצאית שלי לעלות עד לירכיים המעוגלות שלי, נרגשת מהדרך שבה הוא נאנק, עיניו נעוצות שם לא משנה כמה הוא מנסה להסיט מבט. הוא חונק אנקה עם ממחטת הכיס על גב צווארו העבה עכשיו. תוך שמירה על קשר עין אינטנסיבי עם האיש היחיד שאני יכולה לרצות אי פעם, אני נושכת את שפתי התחתונה ומוציאה את הסנטר שלי בגאווה, ואז מושכת את החוטיני הלבן והתחרה למטה על הרגליים שלי, יוצאת מהם. אני מנדנדת אותו מהאצבע המורה שלי ומפרידה את רגליי, נותנת לו שנייה שלמה כדי לקבל תצוגה מלאה. כדי שהוא יסתכל עלי. שם. עירומה. חשופה בשבילו. מראה לו שהתירוץ של הילדה הקטנה הוא כל כך חדשות ישנות. אני אישה בוגרת עכשיו, ואני בטוחה במה שאני רוצה. הסטריפ הזה נועד לפקוח את עיניו. כדי לעזור לו לעדכן את המציאות. הלסת שלו נופלת. "שיט קדוש," הוא לוחש, מתחיל להסתובב — כדי לחסום את הפיתוי שלי — אבל זה בלתי אפשרי. הוא לא יכול. לא לגמרי. חצי מסובב. בחצי לב, עיניו עדיין נשארות במפגש הירכיים שלי, לשונו יוצאת להרטיב את השפתיים הוורודות והמושלמות, מוקפות בשפם שחור-לבן שאי אפשר לעמוד בפניו. בזהירות, אני סוגרת את המרחק בינינו, מחייכת בזלזול למראה חסר האונים שלו כשאני תוחבת את החוטיני לכיס החזה שלו בזמן שהחזה האדיר שלו מתנשף, מהר יותר ויותר. "אף אחד לא צריך לדעת, אבא גדול. אני יכולה להיות הסוד הקטן והחמוד שלך. התענוג האסור שלך," אני לוחשת, גוררת בעדינות את האצבע האמצעית שלי למטה, לאורך הבליטה הנוקשה שהייתה הזיקפה שלו. "שקול את ההצעה שלי. אני מבטיחה לך שאין חרטות." "אין לי מה לחשוב עליו, ליה. הדבר הזה...הדבר הזה שאת מנסה להצית בינינו... זה לא יקרה. זה לא יכול לקרות," הוא חורק, אבל הצליל יוצא אלי כמו אנחה סקסית. אני נאנחת כשהוא מושך את החצאית שלי למטה, בחזרה למקומה, כמעט דוחף אותי. "לכי. אריק בטח מודאג עכשיו. הוא יהיה כאן בכל רגע." אני צופה בו עובר לצד השני של המטבח, שם הוא מניח את ידיו הגדולות על הדלפק, משפיל את ראשו קדימה. חשוך כעת בחוץ, ואור ירח זורם דרך החלון הקרוב ביותר, מאיר אותו באור לבן ומבריק, וקצב הלב שלי מתגבר. הפות שלי מתכווץ ונרפה בתשוקה. להיות בזרועותיו. שהוא יחזיק אותי למטה עם הגוף החם, הגדול והבטוח הזה וינחם אותי. יגיד לי שהכל יהיה בסדר. אם רק הוא יכול פשוט...להיכנע... דברים יהיו כל כך כיפיים בינינו, אני בטוחה. ואני הייתי צריכה נואשות מישהו שינחם אותי עכשיו. לא רק שההתאהבות שלי בטריסטן פשוט אמרה לי, בכוח, לעזוב, אלא שיש לי גם בעיה גדולה בהרבה. יש לי פחות מחודש להשיג את שכר הלימוד של הסמסטר הראשון שלי, כמו גם כסף עבור לינה וצרכים אחרים. אין טעם לשאול את אבא שלי כי אני יודעת שאין לו כלום. ולשאול אותו רק יגרום לו להימנע מהבית הרבה יותר. האפשרויות שלי נעלמות. מהר מדי. אין לי לאן לברוח. אין מי שיעזור לי. יכולתי לבקש מחברות שלי כסף. ההורים שלהם כנראה יתקשו להאמין שהם רק צריכים את הכסף לעצמם, אבל הם יתנו להם בכל מקרה. אבל זה יעלה הרבה שאלות ויחשוף את אבא שלי כחייב. שקרן. מפריע. זה יצייר אותי כמתחזה. אכפת לי מאוד מתדמית הבחורה החמודה והעשירה שיש להם עלי. להרוס את זה, בנקודה החשובה הזו בחיי, יהרוס אותי. יש לפחות אפשרות אחת ש-95 אחוז מהבנות בגילי צריכות ללכת אחריה — למצוא מיליארדר זקן ועשיר ומסריח ולהפוך לבייבי סוכר שלו. או אחת מהבייבי סוכר שלו. זה באמת לא משנה אם הוא היה מוכן לשלם את שכר הלימוד שלהם ולממן את אורח החיים היקר שלהם. בתמורה ל... חברה. מהסוג התנ"כי. יש אתר שמקל על יצירת קשר עם גברים מיליארדרים מבוגרים, שביקרתי בו כל כך הרבה פעמים. עדיין לא הבאתי את עצמי ליצור פרופיל, אבל כשהזמן אוזל והמועד האחרון מתקרב בהתמדה, אין לי ברירה אלא ליצור פרופיל בקרוב ולהתפלל לשמיים שמישהו יתעניין. זה לא יהיה קל, אבל אני חושבת שאני יכולה להסתדר. אבל מה אם...מה אם הייתה אפשרות — אפילו אם היא הקטנה ביותר — שאני אהיה בייבי סוכר של טריסטן? זה יהיה כמו להרוג שתי ציפורים במכה אחת. אני אקבל את גבר חלומותיי, שגם ישלם את החשבונות ושכר הלימוד שלי. חלום נפלא שמתגשם. ואם הוא רק ייתן לעצמו קצת להשתחרר, הוא יבין שאני הדבר הכי טוב שקרה לו מאז קפה שחור. הוא יבין שאף אחד לא יאהב ויעריך את העבודה שלו כמוני. אני לא מכוונת למשהו לטווח ארוך, כי אני יודעת שזה יהיה כמו לבקש את הירח, אז אני מסתפקת בהרבה פחות. אם נוכל רק לבלות קצת זמן ביחד, הפעם כמבוגרים ולא כמבוגר וילד, הוא ישים לב לצמיחה שלי. שאני יכולה להיות יותר מהחברה הכי טובה של הבן שלו. הבת של השכן הטוב שלו. אני יכולה להיות הנמל הבטוח שלו — הדבר היחיד בחייו שלא קשור ללחץ ועבודה. מי לא היה רוצה את זה? טריסטן, אני מניחה. זה לא יהיה קל, אבל אני מוכנה לנסות. פתאום, רעיון צץ ואני מחייכת. אני אכניס את טריסטן המסוורת' למיטה שלי, לא משנה מה זה ייקח.