שש שנים לאחר מכן... "בואי הנה, פרח קטן." רוזי מציצה לחדר השינה, ואז עיניה מאירות. היא סוגרת את הדלת מאחוריה ואז ממהרת למקום בו אני יושב. "התאומים ישנים?" אני מהנהן כשאני מושיט יד לרגל שלה ומושך אותה לעמוד ליד הכיסא שלי. "קראתי להם סיפור לפני השינה והם נרדמו מיד." ידי מטיילת במעלה רגלה החשופה ותחת השמלה שלה. "עכשיו תורך." "איזה סוג של סיפור אני מקבלת הלילה?" היא פותחת את ברכיה כדי שאוכל לגעת בכותנה