לא. זה לא יכול להיות ליה. בטח אני הוזה. שפשפתי את עיניי במרץ בגב זרועי, ובהיתי שוב במסך כדי לוודא שאני לא מדמיין. אבל זה שם, התמונות של ליה; נוגעות ללב, מהממות, מגרות, וכל כך... חושפניות. באחת מהן היא לובשת ביקיני בצבע תכלת מבריק, שוכבת על הצד, זרועה השמאלית מונחת על הירך כשהיא שולחת למצלמה את החיוך הנועז והפלרטטני הזה שלה שאני מכיר כל כך טוב. היא מופיעה במדור "מומלצות" - הראשונה ברשימה הארורה. לא מפתיע. היא יפהפייה באופן שערורייתי עם עיני חדר שינה שמדברות על אינטליגנציה גבוהה ופיקחות תמציתית. הירכיים הגמישות והשפתיים המבריקות האלה יגרמו לגברים לאבד שליטה על הרגל השלישית שלהם תוך שנייה. יש לה כל כך הרבה כוח משיכה. עכשיו כשאני חושב על זה, למי עוד יש גישה לאתר הזה? אלפי גברים? מיליונים, אולי? כל אחד מהם ילחץ עליה, כולל אני. אין לי ברירה, וכל כך משעמם לי. אני אומר לעצמי שאני רק מעיין בפרופיל שלה, אוסף מידע כדי לשים סוף לשטות הזו. אני אומר לעצמי שאני רק דואג לה, אבל לעזאזל, התמונות האלה שלה משתובבת על החוף, נראית כמו אלה מפוסלת כשהשמש משתקפת מעורה החרסיני כמו שגורמות לי לזיקפה של החיים. איכשהו, אני מצליח להסיט את מבטי מהתמונה האחרונה שמציגה את הישבנים הרטובים והמטפטפים שלה ולקרוא את הביו שלה. היי שם! לא יכולת להתאפק מללחוץ על התמונות שלי, אני מניחה? *קריצה קריצה*. אני ליה. אני סתם סטודנטית מן המניין שמחפשת תמיכה כספית בתמורה לזמן פרטי, מרגיע ומלא כיף איתך... אני סוגר את הלפטופ בטריקה, לא טורח לקרוא את השאר. מה לעזאזל? היא צריכה תמיכה כספית? אבא שלה הוא מנהל תפעול ראשי של קרן גידור רווחית. חבר קרוב מאז שאני זוכר את עצמי, עמלנו, הזענו ונתנו את כל כולנו כדי להתקדם יחד בסולם הדרגות. הייתי בביתו פעמים אינספור לביקורים וארוחות ערב. המשפחה של ליה אמידה ויציבה כלכלית. זה אפילו בלשון המעטה - הם עשירים. זה לא הגיוני שהיא תזדקק לכסף. בכלל לא. היא שיקרה? למה שהיא תשקר על דבר כזה מלכתחילה? ובכן, זה נגמר עכשיו. נמאס לי עד הגרון. אני יודע שאני צריך להתעסק בעניינים שלי ולהתרחק, אבל אני לא יכול. היא... הבת של החבר שלי. אם הייתה לי בת, ואבא של ליה היה נתקל בה באיזה אתר דייטים קיטשי כמו זה, אני יודע בוודאות שהוא היה עושה את מה שאני עומד לעשות עכשיו. המחשבה על איזה זקן מנוול שם את ידיו על הגוף של ליה גורמת לבטן שלי להתהפך. זה כל כך לא ראוי ומגעיל, אבל מה ההבדל ביני לבין איש כזה? גם אני רוצה לגעת בה, לא? בנהמה מתוסכלת של תיעוב עצמי, אני מרים את הטלפון שלי ופותח אותו בהחלקה, גולל עד למספר הטלפון של ליה. אני לא זוכר מתי לקחתי אותו ממנה, אבל יש לי אותו כבר די הרבה זמן, רציתי שתהיה לי דרך גיבוי מהימנה ליצור קשר עם אריק כשהם יוצאים מהבית יחד ולא חוזרים עד מאוחר כמו לעזאזל. אבל מעולם לא הייתה לי סיבה להשתמש בו. עד עכשיו. אפילו המחשבה על להתקשר אליה עם הטלפון שלי ולשמוע את קולה הרך והפלרטטני גורמת לזין שלי לפעום ללא רחם במכנסיים שלי. היא משכרת אותי. אני שונא את זה, ואני אוהב את זה באותו הזמן. היא עונה בצלצול השלישי. "ובכן, שלום לך, אבא גדול," היא מזמרת בקול קליל וסקסי. "איזו הפתעה מופלאה. הכל בסדר?" צעקה נבנית בגרוני. אני רוצה לצעוק עליה. לדרוש הסבר הולם למה לעזאזל היא מחפשת באתר דוחה כמו זה, אבל אני עוצר את עצמי, רעיון מבריק מצמיח במעמקי מוחי. אני רוצה לראות את הפנים שלה כשאנחנו מנהלים את הדיון. אני רוצה לשקול את התגובות שלה - לדעת אם היא אומרת את האמת או לא. אם אני אאבד את הסבלנות שלי איתה, אני עלול לאבד את ההזדמנות לדבר אל ליבה של הילדה. נכון? אני מטפל בזה באחריות כמו שאני צריך. לא, אתה לא. אתה צריך להתקשר לאבא שלה במקום, אתה חזיר זקן. אני צריך לתת לו לטפל בכל העניין בעצמו. תהיה לו שליטה טובה יותר על המצב. ליה היא הבת שלו. לא שלי. אלוהים ישמור. אוקיי, אולי אני רוצה אותה במשרד שלי, וזו רק תירוץ לגרום לזה לקרות. הייתם מאשימים אותי? היא כרכה אותי סביב האצבע הקטנה שלה. אולי אני כל כך חולה ומגורה מהילדה הקטנה הזאת שאני אעביר את עצמי יותר עינויים רק כדי להיות בסביבתה. אבל לא משנה כמה אני צמא לה, לא משנה כמה הייתי רוצה לפתוח את הרגליים של ליה על השולחן שלי, אני לא אתן לזה לקרות. אני לא אתן לעצמי להיסחף. אני הולך להזמין אותה, לדבר איתה, לתקן את הבעיה הזו, ולהמשיך הלאה. לזרוק את עצמי חזרה לעבודה כמו תמיד. אאונן מאוחר יותר כשאגיע הביתה. "ליה," אני אומר בזהירות, קולי נשמע כמו התחתית של חבית נפט. שקט. "אני מצטער על שהתקשרתי ככה. יש... יש פשוט משהו שאני רוצה לדון איתך עליו. מיד. את במרכז העיר?" "לא. הלכתי לספא להתקשט וגם לעשות פדיקור. בחרתי בורוד בייבי, אבא גדול," היא לוחשת את החלק של אבא גדול ומצחקקת. אני מדחיק נהמה נרגשת, ממשש את הזין שלי דרך הרוכסן של מכנסי החליפה שלי. "על מה זה, אבא גדול?" "את תדעי כשתגיעי לכאן," אני גונח מבין שיני. "שלחי לי הודעה עם הכתובת. אני אשלח מכונית." אני שולף את מטפחת הכיס שלי ומנגב את הזיעה משפתי. עדיף שזה לא יתפוצץ לי בפנים, כי אם זה יקרה, אני לא יודע מה אני אעשה עם עצמי. אני נשען לאחור בכיסא המסתובב שלי, נושף בזמן שאני מתחיל לחכות לה בסבלנות, מייחל שהזין שלי יישאר במקום.