אני לא רוצה לעזוב את גן העדן. אבל אין לי ברירה. וזה באמת גן עדן. אני מתעוררת עטופה בזרועותיו המקועקעות של הרוסי שלי, לשונו מציירת דוגמאות על גב צווארי. החלק התחתון של גופי מתעורר בנקמה, להוט לרצות. ולהיות מרוצה. ההידוק של השרירים העדינים האלה כואב, לעומת זאת, מאחר ואלקסיי היה בתוכי כל כך הרבה פעמים מאז אתמול. סומק עובר על לחיי כשאני נזכרת בדברים שהוא אמר לי בחושך אמש. "כשנראה את אבא שלך יום אחד בע