רומן חייך בזמן שנסענו, ולא עבר זמן רב עד שהיינו בלב העיר, אזור שאליו אף פעם לא ממש הגעתי. הוא עצר ליד המדרכה, שם עמד רכב שטח שחור. הוא יצא וזז – ברור שאחד מאנשיו שמר לו מקום – והוא חנה. "הגענו," הוא אמר. בלי לחכות לתגובה שלי, רומן יצא מהמכונית והלך לחזית. הוא נשען באדישות על מכסה המנוע כמו דוגמן קלאסי, בזמן שהבטתי סביבי בניסיון להבין מה קורה. הוא לא צחק על זה שהוא לא לוקח אותי לקניות; זה לא המקום