ווייט התקדם לעברי באיטיות כשמבטו סורק את גופי מלמעלה למטה. המשכתי להסתכל על פניו כשהתחלתי ללכת אחורה עד שגבי נגע בקיר. לא ידעתי למה, אבל פתאום הרגשתי ממש חסרת ביטחון. הגוף שלי לא היה כמו שהיה פעם. הוא היה מכוסה בצלקות ובסימנים צהובים שכמעט נעלמו. העור שלי כבר לא היה מושלם. התפרים יצאו הבוקר סוף סוף וכל מה שנשאר היה קו אדום וכועס. ווייט הניח את שתי ידיו על הקיר, סמוך לראשי. הוא התכופף כך שעיניו היו