כולנו ישבנו בדממה למשך מה שנראה כמו נצח. במציאות, זה היה יותר כמו עשר דקות כשספגנו את כל המידע הזה. היה לי דוד. כביכול, הוא היה לצידי ורצה לעזור לי. לעזור לי לנצח במלחמה שעדיין לא ידעתי עליה הרבה. מה שכן ידעתי היה כמה קשה יהיה לנצח בזה. הדאגה, הכעס והבלבול של וויאט פגעו בי בפנים. אחר כך הייתה קלי, שהייתה נרגשת, אני מניחה מהפגישה עם בן זוגה, וגם מפוחדת ועצבנית. לבסוף, ריד, שהרגיש עצבני, מגורה ודואג