דממה דרוכה ומלאת אדרנלין השתררה בתא המטוס כשהוא האט בהדרגה עד לעצירה מוחלטת. האורות כבו, וכולם המתינו לפקודה להתקדם. ריד קם והחל לצאת מהמטוס, ווייאט ואני אחריו. לצפות בעצמי הולכת מתוך ראשי היה מטורף. הרגשתי שאני צריכה פופקורן, כיוון שהציפייה הייתה עצומה. ללא סיבה מלבד תחושה שזה נכון, כולם התכופפו כשירדו בחופזה ורצו ליער הסמוך למחסה. ריד הנהן, וכולם החלו להתפשט ולהפוך לזאבים שלהם. המסע יהיה קל בהרב