החושך היה כל מה שראיתי. בלי אורות, בלי קולות או תחושות. רק חושך. ריח של סטייק תקף את האף שלי, וגרם לכל שאר החושים שלי להתעורר. אחר כך הגיע השמיעה שלי, שהייתה רכה והלכה והתחזקה בהדרגה. אוף, לא רציתי להיות ערה עכשיו! אבל האוכל הריח מדהים. "נינה, זמן לקום ולאכול," ווייט אמר כשניער אותי בעדינות. "אוף, אני חייבת?" שאלתי בקול מייבב. "כן, נסיכה, עכשיו תפתחי את העיניים האלה!" "לא!" אמרתי בעקשנות. לפתע ריח