לאט לאט החשיכה התפוגגה, ויכולתי לשמוע לחישות. הוצפתי בבת אחת ברגשות של דאגה ועצבנות. היה מוקדם מדי לזה! רק רציתי לחזור לישון, אבל הלחישות היו די חזקות עכשיו. פקחתי עין והבחנתי בווייט עומד ליד הדלת, לבוש רק מכנסי טרנינג. גבו השרירי היה מופנה אליי והציג לראווה את הקעקועים שלו. דלת חדר השינה הייתה פתוחה די הצורך כדי שהוא יוכל להכניס את ראשו, ורגלו הייתה בצד הפנימי של הדלת, ומנעה מכל מי שרצה להיכנס לע