התאים התת-קרקעיים היו בערך מה שציפיתי. בדומה לאופן שבו וואייט סידר את התאים שלו, היה מעבר ארוך שהוביל למזלג בדרך. משמאל היה חדר החקירות, ומימין היו התאים. ברגע שנכנסנו, הריח הנפלא של הטבע הפראי הוחלף בריח רקוב של דם, זיעה ושתן. הוא נדבק אליך כמו עלוקה. הייתה לי הרגשה שאני אריח את הריח הזה עוד זמן מה, גם אחרי שאעזוב מכאן. ריד הוביל אותנו שמאלה וסימן לנו לדלת מימין. כשנכנסנו, הייתה מראה דו-כיוונית.