שקט. זה כל מה ששמעתי כשפקחתי את עיניי. לא צלצול מחבתות מהבישולים של אמא, לא רשרוש עיתון מהקריאה של אבא, ולא ריח של קפה ובייקון קיבל את פניי. פתאום הרגשתי לבד יותר מתמיד. לא היה לי את דמיאן לתקשר איתו בטלפתיה לנחמה. בטח שלא הייתי פונה להולי. פשוט לא יכולתי להתמודד. לפתע, שמעתי את הדלת הקדמית נפתחת וצעדים מהירים מתקרבים לדלת שלי. לפני שהספקתי להגיב, זאק פוצץ את דלת חדר השינה עם חיוך מרוח על הפנים! "