לואיז הביטה בו בתלונות, דמעות נקוו בעיניה, בוכה בשקט. בריאן חש צביטה של אשמה וחרטה על שלא חזר קודם לכן. הוא נגע בעדינות בשיערה הארוך ואמר בשקט, "נו, לכי לישון. כל כך מאוחר. אם נישאר ערים יותר, נתעורר מחר עם עיני פנדה." לואיז הנהנה בצייתנות, אוחזת בידו של בריאן בחוזקה כשהיא שכבה על המיטה. "לכי לישון. אני אשאר עד שתרדמי לפני שאני אלך," הוא אמר. כששמעה זאת, חיוך מתוק עלה על פניה של לואיז, ולבסוף היא