המרתף היה קריר מאוד, ולמעשה היה די נוח לישון בו בלילה, כך שגרייס ישנה בשלווה רבה. לא היה שום דבר רע בלהיות נעולה במרתף. גרייס התעוררה באופן טבעי ונינוח למחרת. אחרי ארוחת הבוקר, היא קיבלה שיחה ממספר לא מזוהה. "גרייס שרמן, מדבר ג'סטין ואנס." קול עדין נשמע מהצד השני של הטלפון. גרייס אחזה בטלפון בחוזקה וקראה בשלווה, "ד"ר ואנס." "מה שלומך?" "אני בסדר. בדיוק סיימתי לאכול ארוחת בוקר." ג'סטין שאל בדאגה, "