למחרת, גרייס ישבה במרפאת החוץ של מחלקת נשים ויולדות בבית החולים, והקשיבה להסבר הארוך של ד"ר בובי גילדון. היא החזיקה את הטלפון שלה, ורשמה כל פרט שאמר. "זה הכל. התינוק נראה טוב. תשמרי על עצמך," סיכם ד"ר גילדון. "תודה, תודה!" הביעה גרייס את הכרת התודה שלה בחיפזון. בהרגשה טובה, היא שמה את חומצה פולית ותוספי ברזל טרום לידתיים בתיק שלה, ויצאה בשמחה החוצה. עם זאת, בלובי של בית החולים, היא נתקלה בבריאן ולואיז. לואיז הייתה שזורה בזרועו, חיוך יפה על פניה. שניהם הבחינו בגרייס. ברגע הקצר שבו נפגשו מבטיהם, גרייס ראתה חוסר שביעות רצון קיצוני במבטו הקר של בריאן. היא יכלה רק לכפות חיוך מובך ולגשת באומץ. "מר פרנסיס, שלום. אני מרגישה קצת סוכר נמוך בדם. פשוט באתי לבדיקה. אל תדאג. זה לא ישפיע על העבודה שלי." בריאן בהה בכיוון ממנו באה, ושאל בקרירות, "סוכר נמוך בדם? אבל אז, למה הלכת למחלקת נשים ויולדות?" בריאן הרגיש שגרייס הופיעה בכוונה בבית החולים וחשד שהיא תכננה להיתקל בהם. הוא חשב שגרייס כנראה משחקת באיזה טריק, אולי מעמידה פנים שהיא חולה או מעמידה פנים שהיא בהריון, ומשתמשת בטקטיקות זולות אלה כדי להשיג יותר הטבות ממנו. פניה של גרייס קפאו בחיוך מובך, ואז הבינה במהירות את הרמז שלו. "מה כל כך מוזר בזה? מחלקת נשים ויולדות מיועדת במיוחד לבריאות האישה. כאישה, זה נורמלי שאבוא לכאן לבדיקה." לבה של גרייס פעם במהירות. בריאן, שמצא את ההסבר שלה סביר ולא העלה דרישות נוספות, איבד בהדרגה את חשדו. הוא חשב שאולי גרייס באמת רק באה לכאן לבדיקה רפואית. הוא לא אמר דבר, ובלי להעיף מבט לאחור, נכנס לבית החולים עם לואיז. רק לואיז לא יכלה שלא להסתובב, והסתכלה על דמותה הנסוגה של גרייס בהבעה מורכבת. גרייס נותרה לא מודעת למבטה של לואיז, ויצאה במהירות מבית החולים. רק המחשבה שכמעט נתפסה גרמה לה להרגיש עצבנית ביותר. כשחזרה הביתה, גרייס מיד שפכה את כל החומצה הפולית מהקופסה. היא קרעה את הקופסה הריקה ואת ההוראות לחתיכות והורידה אותן באסלה. לאחר מכן היא העבירה את טבליות החומצה הפולית לבקבוק ויטמינים. באותו רגע, דלת החדר נפתחה בפתאומיות. "מה את עושה?" קולו הקר כקרח של בריאן גרם לגרייס לרעוד, והטבליות התפזרו על כל הרצפה. "א-אני לוקחת ויטמינים." גרייס אילצה את עצמה להירגע, ונתנה מה שלדעתה הייתה תגובה נחרצת תוך כדי החזקת בקבוק הוויטמינים. בריאן, שהסתכל על בקבוק הוויטמינים בידה, החל לחשוד, מבטו התעצם. ויטמינים אינם תרופות מרשם. אנשים יכולים לקנות אותם בקלות בבית מרקחת רגיל. הוא לא הבין למה היא תלך לבית חולים כדי להשיג אותם. הוא השתכנע יותר שהיא מנסה להעמיד פנים שהיא מעוררת רחמים כדי להשיג הטבות. הוא לא יכול היה שלא לפרוץ בצחוק מלגלג במוחו. למרות שגרייס נראתה מנומסת במהלך שלוש השנים האחרונות, הוא מזמן הרגיש שהיא לא באמת צייתנית. עכשיו, היא סוף סוף עומדת לחשוף את טבעה האמיתי. "נשארו שלושה חודשים. תתנהגי יפה, ואני לא אנכה כסף. רק אל תעשי לי צרות." במילים אלה, בריאן עזב את חדרה בלי שמץ של געגוע. גרייס חשה כאב עמוק בלב, אבל לא היה לה זמן להתעכב על כך. היא סגרה במהירות את הדלת, הרימה את הטבליות המפוזרות והניחה אותן בצד. זה הדבר היחיד שהיא יכלה לעשות לעת עתה. למחרת בבוקר, גרייס קיבלה הודעה מהמשרת, מלווין דאנקן, שהודיע לה שבריאן רוצה שהיא תתלבש ותצטרף אליו לארוחת ערב במלון בלווייב בערב. גרייס הייתה המומה כששמעה את החדשות האלה. היא נדהמה לחלוטין. מאז שבריאן חשף לה הכל לפני שישה חודשים והפסיק להעמיד פנים שהוא אוהב אותה, הם מעולם לא חלקו ארוחה ביחד. למרות שהיא מצאה את זה מוזר, היא עדיין החליפה לבגדים מתאימים ואיפרה איפור קל לפני שיצאה למקום המפגש. בחדר הפרטי היוקרתי במלון בלווייב, גרייס ישבה בצד אחד של השולחן הארוך, והתבוננה בבריאן בצד השני. הוא לבש חליפה כהה נקייה וחדה, מבטו קר והתנהגותו מרוחקת. "למה פתאום הזמנת אותי לארוחת ערב?" שאלה באקראי. זה נראה לה מוזר, שכן בריאן צריך להיזהר שלא יראה אותו לואיז, אז היא לא הצליחה להבין למה הוא הזמין אותה לארוחת ערב. בריאן סימן למלצר להגיש את המנות, ואז השיב בשלווה, "היה לי משהו ביום ההולדת שלך ולא יכולתי ללוות אותך. היום, אני מפצה אותך. למרות שהנישואים שלנו הם רק עסקה, כבעלך לכאורה, אני אעשה את מה שמצופה. אני אספק לך את מה שמגיע לך." כששמעה זאת, גרייס כפתה חיוך מר. היא ידעה שבריאן תמיד יהיה כזה. גם אם היו לו אלף סיבות לא לאכול איתה ארוחת ערב, הוא בכל זאת יעשה זאת, וישחק את התפקיד של בעל רך ואוהב. עם זאת, גרייס ידעה שלעולם לא תוכל להיות האחת שהוא באמת אוהב. ליבו שייך ללואיז. היא הייתה רק תחליף ללואיז, ועכשיו שלואיז חזרה, היא בקרוב אפילו לא תהיה כשירה לכך. כשחשבה על כך, גרייס חשה מרירות בלתי ניתנת לתיאור בלב. בדיוק אז, המלצר הביא את האוכל, וריח שמנוני פלש לנחיריה. מיד, בטנה געשה, ורצון להקיא פרץ. "אני צריכה להשתמש בשירותים!" היא כיסתה את פיה ואפה וברחה במהירות מהשולחן, ורצה לשירותים. כשצפה בדמותה היוצאת, בריאן קימט מעט את מצחו, וניצוץ של בוז הבהב בעיניו. הוא חשב שגרייס מנסה למשוך את תשומת ליבו על ידי משחק טריקים. ככל שחשב על כך יותר, כך הרגיש יותר מוטרד. למרות שהתייחס אליה כל כך יפה, היא עדיין נקטה בתעלולים כאלה. הוא לא יכול היה שלא להרגיש שהיא לא מבינה הכרת תודה. בשירותים, גרייס, מול האסלה, התאמצה לדכא את הדחף להשמיע צליל כלשהו. היא התייבשה בשקט כמה פעמים, ופניה האדימו כשכרעה ליד האסלה. במקביל, היא תפסה קופסה מוכנה מראש של שזיפים חמוצים מהתיק שלה והחלה לדחוף אותם לפיה. היא אכלה יותר מעשרה שזיפים חמוצים, והצליחה להרגיע את התחושה המבחיל. דלת השירותים נפתחה באותו רגע, וחשפה את דמותו הגבוהה של בריאן. הוא הביט בה במבט מלמעלה במצח מקומט. "את בסדר? מה את עושה?" נבהלה, גרייס דחפה אינסטינקטיבית את קופסת השזיפים החמוצים עמוק יותר לתוך התיק שלה, ושלפה במהירות שפתון, והגיבה בשלווה, "הפלת את השפתון שלי מאחורי האסלה. לקח לי זמן להוציא אותו." במילים אלה, גרייס קמה כאילו לא קרה דבר ויצאה מהשירותים. בריאן פזל את עיניו הכהות והעמוקות, ובהה בה. הוא לא הצליח להבין למה היא לקחה איתה גוון שפתון כה עז כשהיא בקושי התאפרה. גרייס חזרה לשולחן, ובהתה במערך הכלים שהונחו לפניה, ולא חשה שום תיאבון. היא אפילו התחילה להרגיש קצת בחילה שוב. 'לא, זה לא יעבוד. אני צריכה להבין משהו!' חשבה גרייס. בדיוק אז, הגיע מלצר לשרת אותה, ועמד לידה כדי לסדר את הסכו"ם. בהרמת גבה קלה, גרייס עשתה כמה תנועות עדינות בידה מתחת לשולחן. ברגע הבא, כשהמלצר הסתובב, נשמעה סדרה של רעשים. מפת השולחן נמשכה באופן בלתי מוסבר, וגרמה לכלי האוכל שלפניה ולכלים הסמוכים להתפזר על כל הרצפה. המלצר הסתובב באימה, והבין שכפתור המעיל שלו נתפס בקצה חוט מפת השולחן. "מצטער, מצטער!" קבוצת מלצרים מיהרה, וניסתה בטירוף לנקות את הבלגן. "עזבו את זה. איבדתי את התיאבון שלי. בוא נלך." גרייס קמה, העמידה פנים שהיא לא מרוצה, תפסה את התיק שלה ויצאה החוצה. המנהל מיהר, והתנצל בלי הפסקה בפני בריאן. מבטו של בריאן נותר קר כשהוא נופף בידו, והלך אחרי גרייס החוצה. האוויר הצח בחוץ הקל מעט על אי הנוחות של גרייס. "בוא נאכל במלון אחר," דיבר בריאן מאחוריה. טון הדיבור שלו היה כה אדיש עד שהוא שלח צמרמורת במורד עמוד השדרה. "אין צורך. אני מעריכה את המחווה שלך, אבל פשוט קח אותי הביתה. אני עדיין חושבת שהאוכל שאני מבשלת יותר טוב." גרייס סירבה לו באותו טון שטוח. זו הייתה הפעם הראשונה שהיא סירבה לו. עיניו העמוקות והכהות של בריאן בחנו את פניה של גרייס לרגע. "בסדר, בוא נלך. אני אסע אותך חזרה." במכונית, גרייס מיד חשה שמשהו לא בסדר. הכיסא הותאם. במשך שלוש שנים, היא הייתה במכונית שלו פעמים רבות, והכיסא תמיד הותאם לתנוחה הנוחה ביותר שלה. אבל עכשיו, הכיסא הזה גרם לה לאי נוחות קיצונית. היא ידעה שלואיז התאימה את מושב המכונית, והפכה אותו למקום של לואיז עכשיו. ואז, מבטה נפל על פינה בתוך המכונית. היא מצאה קווצת שיער ארוכה. השיער של גרייס לא היה כל כך ארוך. כששמה לב לפרט הזה, רוחה הנמוכה ממילא צנחה עוד יותר. בריאן היה קפדני לגבי ניקיון, גבולי עם מקרה קל של אובססיית ניקיון. המכונית תמיד הייתה נקייה ללא רבב. ובכל זאת כאן, נראה שהוא סובל קווצת שיער ארוכה שהתעלמו ממנה. בעבר, אם במקרה השיער של גרייס היה נופל במכונית, בריאן היה מתעקש לנקות אותו לפני שנכנס.