שמו של זכרי היה ידוע בכל העולם, אך הוא עדיין היה צעיר למדי – רק בתחילת שנות הארבעים לחייו. גבוה ורזה, הוא הרכיב משקפיים ללא מסגרת. ברגע שהמנחה סיים לדבר, הוא עלה לבמה לקול תשואות רמות. כשהגיע למרכז הבמה, הוא סקר במבט נינוח את הקהל, וכל האולם השתרר דממה מיידית. הוא החל לאט, "תודה רבה למארגנים על ההזמנה הכנה…" לאחר חילופי דברים רשמיים קצרים, הוא נתן סיכום תמציתי של התערוכות ביריד, הציע הכרה ותובנות.