ג'מימה הביטה בסיירה, מבטה משלב כמיהה ותסכול. לאחר הפסקה ארוכה, היא דיברה ברכות, "אולי לא עשית לי עוול, אבל עשית עוול לעצמך. עבר כל כך הרבה זמן, ואני כבר לא כועסת. אני שמחה שבאת לבקר אותי. אני בסדר, באמת." דמעות עלו בעיני סיירה. קולה של ג'מימה, שתמיד היה חם ואדיב, נשמע עכשיו מרוחק וקר. היא כנראה עדיין כעסה עליה. אבל סיירה לא יכלה להביא את עצמה לבקש לחזור לבית הספר ולהתלמד שוב אצל ג'מימה. היא פגעה ב