מבטו של ויליאם השתנה מיד. הוא הביט בוורה ונחר. "אני יודע שאת מרחמת עליה. למען משפחת גריי, לכי תביאי לה משהו לאכול." "תודה, ויליאם," ענתה ורה במהירות. חיוך עלה על פניה. "אני אלך איתה," אמר, לא רצה להשאיר אותה עם המפתחות, וקם. היא הנהנה, ביקשה מעוזרת הבית להכין את האוכל, ונשאה אותו למעלה. הדלת הייתה פתוחה, וחשפה חדר ריק. כשחשבה שסיירה הלכה לשירותים, הניחה ורה את האוכל ודחפה את דלת השירותים. אולם, גם