החברה החזיקה במורשתו של בובי – עבודתו הקשה, נעוריו ואינספור הזיכרונות הנלווים לכך. גם כשחלה קשות, מחשבותיו של בובי היו עדיין על עתיד החברה. כשראה את היסוסה של סיירה, עיניו של ויליאם הבריקו מסיפוק. הוא לעג לפני שהמשיך, "אם את רוצה לשמור על השקט של סבא בעולם הבא, אז לכי להתנצל בפני בנסון ותתחנני לסליחתו." סיירה קפוצה את אגרופיה, ציפורניה נעצו בכף ידה, אבל היא בקושי חשה את הכאב. ויליאם נשען לאחור על