הוא הסווה את רגשותיו ודיבר בקרירות. אדריאן הנהן בכבוד והניח את התיק בזהירות על השולחן. תיאו הרים את התיק, עיין בו בקצרה והשליך אותו הצידה. תווי פניו החדים נותרו קרים ובלתי מתפשרים, כאילו גולפו מקרח. "מר גריי, האם עלי לשלוח עותק מזה גם למר גריי הצעיר?" השאלה בקושי עזבה את פיו של אדריאן כאשר נענה במבט מצמרר. אדריאן רעד והוריד מיד את ראשו, ולא העז לפגוש את מבטו של תיאו. "הוא גרם לבעיה בעצמו, ולכן הוא