פרק ראשון
היה זה רק אוקטובר, אבל האוויר בקליימונד כבר היה חד וקר.
מוקדם בבוקר, מייב ריס עוד הייתה מכורבלת במיטה, שקועה בשינה עמוקה. זאת, עד שאמה, ולדה, הסתערה לחדר, קולה חותך את השקט.
"מייב, קומי! תפסיקי להתבטל. את צריכה להתכונן - היום זה היום. את וג'ף הולכים להוציא רישיון נישואין. אל תגרמי לו לחכות!" דחקה ולדה.
המילים "רישיון נישואין" פגעו במייב כמו דלי של מי קרח. היא זינקה במיטה, מהססת לרגע לפני שהורידה את מבטה. "אמא, אני לא רוצה להתחתן איתו," היא מלמלה.
"מה לעזאזל אמרת עכשיו?" קולה של ולדה עלה בטון של חוסר אמון. "השתגעת לגמרי? ג'ף בא ממשפחה עשירה! להתחתן איתו אומר שאת מסודרת לכל החיים. את יודעת כמה בנות היו הורגות בשביל ההזדמנות הזו, ואת אומרת שאת לא רוצה את זה?"
"הוא שוכב עם מישהי אחרת. אין שום סיכוי שאני אתחתן איתו," אמרה מייב בנחרצות.
רק אתמול, היא הביאה לג'ף תרופה להנגאובר, רק כדי להיתקל באמת המרה. דרך סדק בדלת, היא ראתה אותו שרוע במיטה עם אישה אחרת.
המראה ניפץ את התמונה שהייתה לה עליו, והשאיר אותה המומה מכמה מעט היא באמת הכירה את האיש שהיא כמעט התחתנה איתו.
מייב פגשה לראשונה את ג'ף גרייבס בבית החולים, במהלך אחד הזמנים האפלים בחייה - אביה היה חולה אנושות, ולמשפחה לא היה כסף לניתוח שהוא היה זקוק לו נואשות.
אז אביו של ג'ף, וואלאס גרייבס, נכנס לתמונה כדי להציל את המצב, שילם עבור הניתוח ואף הציע לאביה של מייב עבודה בחברת המשפחה גרייבס.
מתוך הכרת תודה על עזרת משפחת גרייבס - ונכנעת ללחץ משני המשפחות - מייב לבסוף נכנעה לחיזוריו של ג'ף.
בהתחלה, ג'ף נראה כמו בחור החלומות - מתוק, קשוב, תמיד שם בשבילה. אבל ברגע שהיא סירבה לקחת את מערכת היחסים שלהם לרמה פיזית, הגישה שלו התהפכה.
ג'ף הפך קר, מרוחק ואפילו מרושע. הוא היה מתקשר אליה לעתים קרובות באמצע הלילה, דורש ממנה להביא לו תרופות או אלכוהול, בלי שום התחשבות ברגשותיה או בצרכיה.
במשך השנה האחרונה, מייב הרגישה מותשת לחלוטין - פיזית, נפשית ורגשית. במקום בן זוג, היא הרגישה יותר כמו המשרתת האישית של ג'ף, עושה את רצונו בלי תודה אחת.
אמש, מייב בכתה בשקט מתחת לשמיכות, בתקווה שכאשר היא תיפתח בפני ולדה היום, אמה תבין ותציע קצת נחמה.
אבל במקום זאת, התגובה של ולדה הייתה קרה ואכזרית. "הגרייבס נתנו לנו מתנת אירוסין נדיבה, וכבר שרפנו את רובה. אם תפרשי עכשיו, איך נשיג את עשרות אלפי השקלים שאנחנו צריכים עבור שכר הלימוד של אחיך?
"חשבת פעם מה זה אומר בשבילי ובשביל אבא שלך? מה, את רוצה שנרוקן את עצמנו כדי לשלם על זה?" נבחה ולדה.
מייב בהתה בה בהלם, חושבת, 'אני זו שבגדו בי, וכל מה שמעניין אותה זה הכסף הארור? הם אפילו לא סיפרו לי על מתנת האירוסין של משפחת גרייבס בכלל!'
"אמא!" התסכול של מייב גאה, חד מתמיד. "הוא בגד בי! איך את יכולה ברצינות לצפות ממני להמשיך עם זה?"
"תפסיקי להמציא תירוצים," ירתה ולדה בחזרה, בביטול. "כל הגברים טועים. כל עוד הוא מתאפס על עצמו אחרי החתונה, מה הביג דיל? עכשיו תזדרזי ותפסיקי לגרום לג'ף לחכות!"
ולדה לא דאגה לסבל של מייב בכלל - היא הייתה עסוקה מדי בלהחזיק בכסף שהיה בידיה. היא משכה את מייב מהמיטה, האיצה בה לעשות שטיפה מהירה ולהחליף בגדים, ודחפה אותה כמעט החוצה מהדלת לכיוון בניין העירייה.
עומדת מחוץ לבניין העירייה, מוקפת בזוגות המומים מהתרגשות וציפייה, מייב הוצפה בתחושת ייאוש מוחצת. היא הייתה צריכה לדעת - לאף אחד במשפחה שלה לא אכפת מהרגשות שלה.
כל חייה נשלטו על ידי הוריה - בתי הספר שהיא למדה בהם, החברים שהיו לה, אפילו הקריירה שהיא בחרה. היא הייתה הבת הטובה שלהם במשך עשרים ושלוש שנים, אבל היום, היא לא תיתן להם לשלוט בה יותר, במיוחד לא כשזה אומר להתחתן עם גבר שמתייחס אליה כמו אל טינופת.
ברגע זה, עלה בראשה רעיון נועז: למצוא מישהו אחר להתחתן איתו ולסכל את תוכניות המשפחה שלה לתמיד לפני שג'ף אפילו יופיע. 'אבל איפה לעזאזל אני אמצא מישהו להתחתן איתו בהתראה כל כך קצרה?' היא תהתה.
בדיוק אז, קול עמוק ומצמרר חתך את האוויר מאחורי מייב. "אז, את אומרת לי שלקח לך כל כך הרבה זמן להבין שהארוסה שלי ברחה עם שומר ראש?"
כששמעה שהאיש נמצא במצב דומה, מייב לא יכלה שלא להסתובב כדי לראות מי מדבר - זה היה גבר גבוה, לבוש ללא דופי, עומד מתחת לעץ סמוך, גופו בזווית כך שהיא יכלה לראות צד אחד שלו כשהוא דיבר בטלפון שלו.
הוא היה יפה תואר באופן מצמרר, החליפה הכהה שלו הייתה מותאמת לשלמות, והקרינה אווירה של אלגנטיות סמכותית. אפילו מכמה מטרים, מייב יכלה להרגיש את הסמכות העזה שהוא שידר.
שפתיו התעוותו לחיוך סרקסטי כשהוא הקשיב לקול בקצה השני. "אפילו אל תטרחו לחפש," הוא ענה בקרירות. "הא, באמת אין נשים אחרות בחוץ? אני באמת צריך להסתפק במישהי שכבר ברחה עם גבר אחר?"
"אבל מר מקדניאל, מר גילברט מקדניאל מתעקש שתמצא אישה מתאימה אחרת או פשוט תתפוס מישהי מהרחוב. הוא הבהיר: אתה מתחתן היום בכל מקרה. אחרת…" הקול בקצה השני היסס. "הוא לא ימשיך לחיות…"
ניצוץ של תקווה הבזיק בעיניה של מייב כשהיא ניגשה אליו בשקט.
ביירון מקדניאל שפשף את רקותיו בתסכול. סבא שלו באמת ידע איך ללחוץ לו על הכפתורים. בדיוק כשביירון עמד להשיב, הוא לפתע הרגיש משיכה קלה בשרוולו.
הוא הסתובב וראה אישה עומדת שם, קולה בקושי נשמע. "סליחה, אדוני," אמרה מייב בהיסוס. "שמעתי שהשותפה שלך ברחה. תהיתי אם תרצה להתחתן איתי במקום?"
