נקודת מבטה של סברינה: הנחש מת. הוא שוכב לרגלי, מדמם, חסר חיים. לפני דקה הוא היה חי. עכשיו הוא מת. ואני הרגתי אותו. אני זו שעשתה את זה. ידי רעדו ומשכתי את ברכי קרוב יותר לחזה, פחד הלך ותסס בתוכי. מה קרה פה עכשיו? הייתי בטוחה במה שראיתי. מגן עשוי קשקשים שחורים ומבריקים. השרשרת מתחת לבגדי כאילו בערה על עורי, כאילו מזכירה לי את נוכחותה שוב ושוב. אני לא מכשפה. אני לא. אני אומגה רגילה. אז איך לעזאזל אני