נקודת מבטה של סברינה החדשות על ההיריון של איריס פגעו בי כמו לבנה שפוגעת בקיר. זה הרגיש כמו הבגידה הכי גדולה בעולם כולו, כאילו היקום היה לצידה, למרות שאני הייתי הקורבן בכל הסיטואציה הזאת. "אה." לחשתי אחרי שהחדשות נחשפו לי, קולי בלתי מזוהה לאוזניי שלי. זיין היה מלא התרגשות כשהרים את איריס וסובב אותה לפני שעצר כדי לתת לה נשיקה לוהטת, לא טרח שאני נוכחת. לראות אותם כמעט כל יום בשבוע האחרון הביא איתו גל חדש של כאב וצער בכל פעם. זה תמיד הזכיר לי מה הצלחתי לאבד ומה אני נאלצת עכשיו לחלוק עם אחותי הקטנה. מאחר ולאחותי הייתה את הסכמת ההורים שלי, היא לא טרחה לרסן את עצמה ותמיד דאגה להשוויץ בזה בפני כשהייתי נוכחת והיא התכרבלה עם בן זוגי. היא תמיד שאבה הנאה מלהזכיר לי שהיא לקחה ממני הכל. בכל פעם שהיא הזכירה לי את זה, זה תמיד גרם לכאב בתוך החזה שלי להתרבות. אני רוצה להאמין שהיא סתם מבלפת, אבל עם כל יום שעובר, אני תמיד תוהה אם באמת לא איבדתי לה הכל. זיין עדיין מבלה את הלילות שלו בחדר השינה איתי בכל לילה ואיריס עדיין חוזרת לבית ההורים שלי בכל יום, שם היא תמיד תתקבל בברכה בזרועות פתוחות, אבל איזו משמעות יש לזה כשבן זוגי ובעלי מסרב לגעת בי. "מה איתי?" שאלתי בהיסוס, קולי רועד קצת וידיי רועדות מההלם. שאפתי נשימה עמוקה ותקעתי את ידיי בכיסים כדי להסתיר את ידיי הרועדות. בן זוגי נסוג לאט מאיריס מחייכת ואז הוא בחן אותי מלמעלה למטה לרגע לפני שמשך בכתפיו. "את עקרה, רינה." הוא סוף סוף דיבר, קולו שטוח וחסר רחמים והפה שלי נפתח מיד כשכאב דוקר עבר דרך החזה שלי. זיין מעולם לא התייחס אליי כאל עקרה לפני כן. הוא בדרך כלל ניחם אותי בכל פעם שהייתי עצובה בגלל חברי הלהקה שרכלו על עקרותי ואפילו בדרך כלל נזף בי מלפנות לעצמי במילה הזאת. "מ- מה?" לחשתי, מוחי מסתחרר מחוסר אמון והוא משך בכתפיו לפני שמשך את איריס לצידו. כמעט לא יכולתי להאמין שהוא אי פעם יוכל לומר לי את המילה הזאת. פעם האמנתי שהוא אוהב אותי כמו שאני אוהבת אותו, אבל עכשיו הכל נראה כאילו חייתי בשקר במשך שנים והפעולות האחרונות של זיין וחוסר החרטה שלו היו הוכחה. "זאת האמת. כמובן, אני לא שופט אותך... אבל זה מה שזה." הוא המשיך, והחדיר עוד יותר את פגיון הבגידה עמוק יותר לתוך ליבי במילותיו חסרות הרגש. התפרקתי מבפנים, אבל לא רציתי לתת להם את היוקרה של לראות אותי בוכה בנוכחות שוב. "אז... התינוק הזה יהיה היורש שלך?" שאלתי אחרי שלקחתי נשימה עמוקה. קולי אולי נשמע רגוע, אבל הייתי מדוכאת לחלוטין מבפנים. לא בגלל שאחותי נכנסה להריון כשלא יכולתי, אלא רק בגלל שזה היה עבור בעלי מכל האנשים. "כן. הגיע הזמן, לא ככה?" הוא משך, תגובה שהרגישה כמו סטירת לחי קרה. הרגשתי חלשה מאוד לכמה רגעים תוך כדי שאני תוהה בשקט איך זה אפשרי שבן זוגי ואחותי לא ירגישו קצת אשמים עכשיו. היו להם חיוכים בהירים, כאילו זה היה אירוע נורמלי מאוד. לפני שהספקתי לומר משהו אחר, איריס קפצה על רגליה ומשכה בזרועו של זיין עד שהוא בהה בה. כשצפיתי בה עכשיו, כעס וכאב מילאו כל סנטימטר של הוורידים שלי. זה היה כאילו אני שוקעת כל הזמן בתהום של כאב מאז היום שתפסתי אותם ביחד, ועם כל רגע שעובר, הפעולות שלהם דוחפות אותי עמוק יותר. "בואו נערוך מסיבה כדי לחגוג את ההיריון הזה שאלה הירח סוף סוף החליטה לברך איתו את הכס." היא הציעה וחיוך קטן נמתח על פניו של זיין לפני שהוא התכופף לנשק את מצחה. מיץ מרה הצטבר בגרוני. אם מישהו היה אומר לי שאחותי ובן זוגי יום אחד יתנהגו ככה בנוכחותי, הייתי צוחקת על זה מיד. אחותי ובן זוגי הסתדרו די טוב, אבל הם מעולם לא היו קרובים מדי כדי לעורר את חשדותיי קצת, אבל זה היה בגלל שגם סמכתי כל כך על אחותי ובן זוגי. או שלא הצלחתי לראות מה קורה ממש מולי כל הזמן הזה? "מסיבה לא נשמעת רע." זיין הגיב להצעה של איריס אחרי כמה רגעים ומיד מצאתי את קולי, לסתי מרובעת. "בשום פנים ואופן לא!" ההתפרצות שלי גרמה להם להעיף מבט לעברי ברגע הבא, מבט מופתע על פניהם. הבעות ההלם שלהם היו מובנות מאוד כי אני כמעט אף פעם לא מרימה את קולי. "אתם לא יכולים לערוך מסיבה, זה יהפוך את הדבר הזה ביניכם לפומבי והסכמנו שזה יהיה כמו סוד, לא?" שאלתי, ליבי דופק בחוזקה נגד צלעותיי. אם החדשות על שניהם מזדיינים וגם מצפים לילד ביחד יתפשטו, לעולם לא אוכל להתמודד עם אף אחד שוב מבושה. זיין צחק קצת, גלגל את עיניו. "טוב, זה היה לפני שהיא נכנסה להריון. אבל עכשיו היא כן. בטח את לא יכולה לצפות ממני לשמור את זה בסוד, את אף פעם לא כל כך אכזרית." השמעתי צחקוק של חוסר אמון כשעוד כאב הציף את ליבי מחוסר החרטה או הסימפטיה שלו. אני כרגע טובעת בכאב והוא אפילו לא טרח לשאול אותי איך אני מרגישה כרגע. "אכזרית? אם מישהו אכזרי, זה אתה שבחרת לפגוע בי ככה." הצבעתי עליו באצבע כשדיברתי, בזמן שידי הגיעה לגרוני כדי להפעיל קצת לחץ סביבו מכיוון שלפתע נהיה קשה יותר לנשום דרך שיטפון הכאב השוכן שם. "אנחנו עורכים מסיבה, רינה. את לא יכולה למנוע את זה מלקרות." זיין, שהייתה לו הבעה מותשת, הגיב סוף סוף והרגשתי את ליבי צונח לבטני בבת אחת, תחושה אבודה עוטפת אותי. "הייתה לנו הסכמה, זיין." הזכרתי לו תוך כדי ניסיון להישאר רגועה. הרגשתי כמו סירה קטנה באמצע סערה גדולה. איך אמורים להישאר רגועים במצב כזה? מבטו של זיין הצטמצם והוא הניד בראשו בבת אחת. "מעולם לא עשינו זאת." הוא ירה לעברי והרגשתי שאני מועדת קצת. מילותיו הקרות פגעו בי בחזה יחד עם גל כאב נוסף וריאותיי חדלו לפעול לכמה שניות. הרגשתי דמעות צורבות בעיניי, אבל עדיין הייתי נחושה לעצור אותן, כי הבנתי שבכי באמת לא משנה שום דבר ברוב הנסיבות. פעם, זיין היה נכנע מיד לכל מה שאני צריכה ברגע שאני מתחילה לבכות. הוא כל כך שנא את המראה של איך אני בוכה, אבל עכשיו, נראה שהוא לא דואג בכלל. אז, מה הטעם? "אם תעשה את זה, אתה יודע שאבויש על ידי כולם. אהיה מושא ללעג בכל הלהקה. בבקשה, זיין. אם אתה טוען שאתה עדיין אוהב אותי, אל תעשה את זה." קראתי, ייאוש ברור בקולי כששלחתי יד לרגל שלו, אבל הוא זז הצידה. הצליל של איריס לועגת גרם לי להעיף מבט לעברה, אבל היא גלגלה את עיניה והסיטה את מבטה מיד. "תפסיקי להיות כל כך אנוכית! את צריכה להיות שמחה בשבילי שסוף סוף קיבלתי יורש. אם את באמת אוהבת אותי, היית שמה את זה מעל חוסר הנוחות הקטן שלך." הוא נזף בכעס, קולו קר ויציב ונדתי בבהלה, ליבי מתנפץ שוב. "אני אוהבת אותך, זיין. אתה יודע שאני כן, ובגלל זה אני מתחננת שת-" עוד דיברתי כשאיריס דיברה. "בואו נלך לתכנן את המסיבה, זיין. תעזוב את אחותי לעצמה, היא בבירור צריכה קצת זמן לבד." היא הציעה בכוונה, הבעה ערמומית על פניה ומיד הרגשתי את ליבי האיטי מתמלא בזעם. נמנעתי מכל חילופי דברים מיותרים איתה כי האמנתי שזה יהיה חסר טעם מכיוון שההורים שלי וזיין היו לצידה. "את מפלצת, את בוגדת, את נחש! את לא מתביישת אחרי שעשית לי את זה? אני מעשית גידלתי אותך ובחרת לגמול לי ככה?" קולי מילא את כל החדר, והכאב שניסיתי לרסן חזר בבת אחת. נשמתי לאט וניסיתי להרגיע את עצמי מבפנים. לתת להם לראות אותי בוכה שוב כמו שעשיתי אחרי שתפסתי אותם ביחד היה הדבר האחרון שרציתי, במיוחד בידיעה שזה יתדלק את איריס. "תפסיקי להיות כל כך שונאת, רינה. אולי אלה הירח סוף סוף תרחם עלייך ותברך אותך בילד!" אחותי צעקה עליי תוך כדי גלגול עיניים ובהתה בי בבוז, ואז היא צחקה במאניות לפני שגררה את זיין משם, והשאירה אותי לשקוע לחלוטין בתהום הכאב עד שאטבע בו לחלוטין. ~~~ לא השתתפתי במסיבה, אבל ידעתי בדיוק מתי החדשות על ההיריון הוכרזו, כי זעקה שמחה רמה עלתה לשמיים, ואחרי אותו לילה, כל מה שכולם דיברו עליו כאן בארמון היה שאחותי גנבה את מקומי ושאני אכן מקוללת מכיוון שעדיין לא נקלטתי. ניסיתי להמציא משהו שאני יכולה לעשות במצב כזה, אבל המשכתי להמציא כלום. כשזיין נכנס לחדר השינה באותו ערב, הוא הגיע עם איריס נתלית על זרועו. בכיתי במיטה, אבל מיד ניגבתי את לחיי. הכאב בתוך החזה שלי מיד הפך לכעס למראה שלהם נראים כמו הזוג המאושר ביותר בחיים, בזמן שאני הייתי כאן טובעת בכאב שהם הסבו לי. כרעתי על המיטה ומיד הצבעתי עליו באצבע. "אני הולכת לצאת לשם ולהשיג מישהו שיזיין אותי! זאת נישואים פתוחים, נכון? אני הולכת לעשות בדיוק את זה!" הזהרתי, קולי יציב ויציב, ועבור זה, מחאתי לעצמי כפיים כי הייתי בלגן מוחלט מבפנים. זיין צחק לכמה רגעים לפני שהגיב. "את חושבת שאכפת לי אם תעשי את זה?" שאלתו זעזעה אותי עד תוך תוכי. אלפות שנאו לחלוק את הנשים שלהן כל כך, כי הן היו רכושניות מטבען. חשבתי שהאיום הזה אמור ליישר אותו קצת או לגרום לו להתייחס אליי קצת יותר טוב לפחות. עם זאת, הוא צחק על הבעת ההלם שלי. "מה? אל תגידי לי שחשבת שאקנא או משהו. לא אכפת לי אם תעשי את זה. קודם כל, אני בטוח שרק טיפוסים נמוכים יסכימו לזיין אותך כשאת יוצאת לשם, כי את כבר לא מושכת. גדלת להיות מחרידה." פי נפער, לסתי צנחה על הרצפה למילותיו הנבזיות והאכזריות. הביטחון הקטן שהרגשתי כשאיימתי לצאת ולרמות בחזרה התפורר לרגלי. "זיין!" קראתי מתוך חוסר אמון מוחלט, מוחי מסתחרר מהגילוי שלו. האם זה אומר שהוא תמיד לא נמשך אליי? אם כן, למה הוא בחר בי מכל האחרים בלילה שירש את הכס? למה הוא גרם לי להאמין שהוא אוהב וחפץ בי? "תוך כדי כך, אני מציע לך לא לטרוח להשתמש בהגנה. תזדייני בלי קונדום, את בכל מקרה לא תיכנסי להריון." הוא המשיך בבוז, ומשך אותי באכזריות ממחשבותיי ולא יכולתי להאמין שאני שומעת ממנו את המילים הנבזיות האלה. "אתה מפלצת!" לחשתי, שפתיי רועדות, אבל הוא רק צחקק. "עכשיו כשאנחנו מנהלים את השיחה הזאת, התכוונתי לבקש ממך לעבור מחדר השינה הזה." הוא הודיע ועיניי התרחבו בבלבול, דופק ליבי מואץ. "מה? למה?" "עבור איריס. היא עוברת לגור איתי הלילה באופן מלא. כמו כן, את הולכת בסופו של דבר לפנות את הכס בשבילה. זה רק הוגן שהיא תהפוך ללונה שלי עכשיו שהיא עומדת ללדת את היורש שלי, את לא חושבת ככה? "מ- מה?" לחשתי, לא מסוגלת להאמין לאוזניי. לפתע הרגשתי סחרחורת מההלם. עם זאת, זיין סירב לחזור על עצמו פעמיים. "שמעת אותי." הוא נזף ונדתי בבהלה. "אתה לא יכול לעשות את זה, זיין. אתה לא יכול לקחת ממני את הכס שלי. אני מסרבת לוותר על הדבר האחד הזה שנותר לי ואני מסרבת לתת לאיריס לקבל את כל מה שבניתי במשך שנים. אני בסופו של דבר הולכת להילחם על מה ששלי לא משנה מה." נשבעתי בקול רם, לא אכפת לי שהמשרתות שמקשיבות כרגע ללא ספק הולכות לעשות מזה יום שדה הלילה. לזיין הייתה הבעה כועסת על פניו והוא חצה את החדר וסטר לי על הלחי כל כך חזק שנפלתי לתוך הקיר. הסטירה הדהימה אותי כל כך שהתעלפתי לכמה שניות. כשחזרתי למציאות, זיין הזהיר אותי שלעולם לא אזלזל בו ככה שוב לפני שיצא עם איריס מחייכת שנופפה לי בחיוך ביישני ושלחה לי נשיקה כשצעדה אחריו. נשארתי באותו מקום אחרי זה, מרגישה קהה בכל הגוף. מוחי הסתחרר כל הזמן מחוסר אמון. זה כבר לא האלפה האוהב שהתחתנתי איתו. זיין שלי מעולם לא הכה אותי בעבר. בן זוגי הפך למפלצת בן לילה. מה שלא הבנתי זה שהסטירה הייתה רק ההתחלה. למחרת, התעוררתי ממים קרים. כשפקחתי את עיניי, פגשתי את עיניו הקרות של זיין. הבטתי סביבי ומצאתי כמה משרתות על ברכיהן. הן היו אותן אלה שעזרו לי לעבור לחדר החדש הזה אתמול בלילה. הן מיד הצביעו עלי בידיהן ברגע שהבחינו שהתעוררתי. "היא זאת שהורתה לנו להרעיל את ליידי איריס, הוד מלכותך." "מה לעזאזל?"