נקודת מבטה של סברינה; "המלך ציווה על נוכחותך בחדר האוכל." הם אמרו פה אחד. "עכשיו?" "כן." איזו חוצפה! הוא קורא לי לארוחת בוקר עכשיו, אחרי שהתעלם ממני שלושה ימים שלמים?! "אני..." "אסור לך לסרב." אחד מהם אמר בנימוס מזויף. "את חייבת לרדת לארוחת בוקר. המלך שלך מצווה על כך." "בסדר." נזפתי. "אני ארד או מה שזה לא יהיה." הכל כדי להוריד אותם מהגב הארור שלי. שניהם הנהנו והלכו. המלך ציווה על כך. ברור שהוא ציו