נקודת מבטה של סברינה:
בהיתי בשומרים. הם בהו בי. זה היה מגוחך, איך שהם הסתכלו עלי כאילו הרגע יצאתי מפורטל קסום או משהו.
חייכתי חיוך רחב. אחד מהם עיווה את פניו והסיט את מבטו.
"תודה שלא שאלתם," לחשתי. "אני כבר הולכת."
החזרה לבית ההרמון הייתה חלקה יותר ממה שציפיתי. אבל לא פניתי ישירות לבית ההרמון. הלכתי לגנים לשבת. היה אזור מבודד בגן שמעט מהבנות פקדו. ידעתי את זה כי הייתי צריכה לטפל ב"צמחים השחורים"
















