נקלה. רשע. טמא. קראו לי בכל מיני שמות בחיי. אבל זה... זה בקלות לוקח את העוגה. עזבתי את חדרו של הלורד אכרון וחזרתי לחדרי. דעתי הייתה מבולבלת לחלוטין, ובקושי ראיתי לאן אני הולכת. אני חייבת לעזוב. הלילה. אין לי מושג לאן אלך. אין לי אף אחד במקום הזה, ומעבר לחומות הארמון האלה אני לא מכירה אף אחד. אני לא יכולה לחזור הביתה, אני מעדיפה למות מאשר לעשות זאת. מה אני עושה עכשיו? בתוך הערפל המודאג שלי, לא שמתי