נקודת מבטה של סברינה: הצעקה שלי הדהדה בכל המבוכים הריקים. השקט שבא לאחר מכן אמר לי שאני היחידה כאן, אין אסירים אחרים. התאים היו אפלים וריח נורא ריחף באוויר. אולי היו כמה נרות רחוקים, אבל לא מספיק כדי לייצר אור ממשי. התא שאליו נזרקתי נבלע על ידי חושך מפחיד שנראה היה שהוא מקבל צורה פיזית, מתפתל ונע ומלגלג עלי. הלב שלי דהר כמו תוף מלחמה זועם, דופק על כלוב הצלעות שלי כאילו הוא רוצה להשתחרר. תפסתי את ס