מנקודת מבטו של זנדר: נשימתי נעצרה בחזי ברגע שסברינה נכנסה לחדר האוכל. מרחוק יכולתי לראות אותה, את הקמט הקל של חשש ובלבול על מצחה, את האופן שבו נשכה את שפתיה - משהו ששמתי לב שהיא תמיד עשתה כשהיא חושבת - היא הבחינה בי, אבל ממרחק זה היא לא יכלה לראות אותי בבירור. רק אני יכולתי. היא התקרבה, צעדיה הדהדו קלות ברחבי האולם. שערה נפל על כתפיה כמו נהר של זהב מותך. היא התקרבה, כשראתה אותי עיניה התרחבו והיא נ