נקודת מבטה של סברינה: עמדתי מול חדרו של לורד אכרון, צועדת הלוך ושוב כשידיי שלובות בדאגה. בטח הוא לא טיפש, הוא יזהה בקלות את מה שקורה ביני לבין המלך. לא צריך הרבה כדי להבין שהסימנים על צווארי הם ממנו. אני בצרות צרורות עכשיו, אני פשוט יודעת את זה. ואחרי ששמרתי שוב ושוב על כך שאין כלום ביני לבין המלך, אני יוצאת מלשכתו עם סימן אהבה על צווארי. שמעתי צעדים מתקרבים ופניתי בחדות. שם היה אכרון, צועד לעברי.