מירבלה אחד החיילים הודף את דלת הכניסה של ביתי. אני נכנסת פנימה, ועיניי נוחתות מיד על דמותו של בעלי המהלך הלוך ושוב. הוא מפסיק ללכת ובוהה בי במבט כועס. גבותיו המקושתות להפליא מזנקות כלפי מעלה בציפייה. מה הוא מצפה ממני? התנצלות? נו, חבל, אני לא מוכנה לתת לו אחת כזו. "מירבלה—" אני קוטעת אותו באצבע מורה מורמת לאוויר. "סתום את הפה ואל תדבר איתי." באומרי זאת, אני ממהרת במעלה המדרגות. מטאו רודף אחריי, אב