מירבלה כאשר עיני נפקחות בבוקר שלמחרת, אני מוצאת את בעלי יושב לצידי, שפתיו מתוחות בחיוך, פניו זוהרות מאושר בעודו צופה בי בהשתאות. אני מפהקת, מותחת את גפי בגניחה עמוקה בזמן שאני דוחפת את עצמי למעלה כך שגבי נשען על ראש המיטה. "בוקר טוב, מותק," מטאו אומר, חיוכו גדל. "הכנתי לך ארוחת בוקר." בגלגול עיניים, אני לוחשת מתחת לנשימתי, "כמובן שעשית." "את כועסת עליי?" הוא שואל, אצבעותיו מזיזות בעדינות קווצות שי